השאלה הנשאלת היא האם קיים קשר בין המזון המערבי אליו אנחנו נחשפים משפיע על ביטוי התופעה.

כבר עשרות שנים שנבדקת ההיפותיזה : האם תוספי מזון גורמים להיפראקטיביות בילדים.  רוב המחקרים שעסקו בנושא, לא מצאו עדות חד משמעית לקשר בין הדברים, ועם זאת, קשה לפסול מחקרים מצויינים שהוכיחו את ההשפעה התזונתית המיטיבה על התופעה.

נמצאו מספר גורמים תזונתיים שכדאי לקחת בחשבון כשמתמודדים עם ADHD

1. במחקר גדול שפורסם בשנת 2017, נמצא שילדים הסובלים מ – ADHD, סובלים בסבירות גבוהה יותר מאלרגיות למזון ובכלל.
2. נמצא קשר בין ילדים עם עודף משקל ו- ADHD – ללא כל קשר לטיפול התרופתי. נמצא שנערות ונשים עם ADHD הן בסיכון כפול לעודף משקל בהשוואה לנשים ללא הפרעה זו.
3. צריכת סוכר מעלה את רמת האנרגיה לטווח הקצר ומייצרת אי שקט והיפראקטיביות מוגברת.
4. קפאין במזון (כולל במשקאות אנרגיה, שייקים, ממתקי ם המכילים קקאו, שוקולדים וכד’… ממריץ אף הוא וגורם להחמרת התופעה.
5. מחקר פסיכיאטרי גדול שפורסם כבר בשנת 2007, הראה שצבעי מאכל מלאכותיים וסודיום בנזואט (חומר משמר שכיח מאוד בתעשיית המזון), משפיעים באופן מובהק על עליה בהיפראקטיביות על ילדים בגילאי 3, וילדים בגילאי 8-9 (2 קבוצות שנבדקו).
6. מאחר ובמהלך השנים לא נמצאה קורלציה מלאה בין תוספי מזון לבין החמרת התופעה, מניחים שקיימים גורמים נוספים בעיקר גנטיים, שמושפעים באופן שונה מאותם חומרים במזון.

לאור הממצאים הללו, מה כדאי לנו לעשות…

1. חשוב לוודא שהילדים וגם המבוגרים נחשפים  ככל הניתן למזון ביתי ולא תעשייתי. בעיקר בכל מה שקשור לצבעי מאכל.
2. חשוב להפחית באופן ניכר את כמות הסוכרים והפחמימות בתפריט. הסיבות העיקריות הן הנטיה להשמנה והעליה בהיפראקטיביות כתוצאה מסוכרים. יש לזכור שגם מיצי פירות (טבעיים), מיצים ומשקאות מתוקים, עשירים מאוד בסוכר.
3. מומלץ מאוד למנוע שימוש במוצרים המכילים קפאין. החל מקפה ותה וכלה במשקאות XL, משקאות אנרגיה בכלל, משקאות ומאכלים על בסיס קפה וקקאו, וכמובן קוקה קולה מכל הסוגים.
4. מאחר וההשפעה משתנה מאדם לאדם, מומלץ לנסות להקפיד על כל הכללים הללו למשך 3 שבועות, לרשום את תוצאות ההתנהגות הנצפים ואז להסיק מסקנות לגבי מידת התועלת האישית. תוך ימים ספורים תוכלו לחוש בהבדל ההתנהגותי במידה ויש כזה.

קיימים סיכויים רבים לשיפור בתסמיני ה- ADHD כתוצאה המשינוי האכילה, ובאותה הזדמנות, ישנה הזדמנות להקפדה על תזונה בריאה יותר המפחיתה את הסיכון להשמנת יתר

הפוסט היפראקטיביות – ADHD הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

מה היא נפיחות בבטן?

יש אנשים שסובלים מבטן נפוחה, קשה , ללא גזים וללא כאבים במשך כל היום. מצב זה יכול להתאים לבעיות שונות אך בעיקר להשמנה בטנית. אצל גברים, ונשים בגיל השלישי, מתפתחת השמנה בטנית כזו שיכולה להגרם מהשמנה בלבד. אנחנו נתייחס יותר לתופעות בהן מופיעה בטן נפוחה, כואבת ולא רגועה בחלק משעות היום. בדרך כלל הנפיחות מופיעה משעות הצהריים והלאה ופחות נפוצה בשעות הבוקר המוקדמות לאחר הקימה.

הנפיחות המופיעה קשורה  ברובה לכמות הגזים המיוצרים במערכת העיכול. לכולנו יש גזים במערכת העיכול. גזים הנוצרים כתוצאה מפעילות של חיידקים במעי הגס המפרקים את המזון המגיע.כמות הגזים התקינה היא 0.5-1.5 ליטר גז ליום, שמשתחררים באיטיות במהלך היום. הגזים הם בדרך כלל ללא ריח וכוללים חד תחמוצת הפחמן, חמצן, חנקן ומימן. יחד עם זאת, ישנם מצבים בהם כמות הגזים שהחיידקים מייצרים גדלה מאוד ויכולה להגיע לליטרים רבים של גז ביום. מצב זה גורם לנפיחות קשה מאוד בבטן, לחץ וכאב, חוסר שליטה ביציאת הגזים וכדומה.

לעיתים נוצרים מחסורים באנזימי עיכול שתפקידם לפרק את המזון המגיע למערכת העיכול. במצב כזה, המזון עובר במעי ולא מעוכל דיו. במעי הגס הוא פוגש את החיידקים ה”טובים” החיים שם מפרקים את שארויות המזון ופולטים בו זמנית שאריות גזים. התהליך הזה קורה תוך מספר שעות מהאכילה וגובר בהדרגה במשך היום.

אז מהם המזונות שמתקשים להתפרק וגורמים ליצירת גזים? מסתבר שהמזונות הללו הם ברובם סוגים של פחמימות וסיבים שאינם מתעכלים כהלכה כגון: לקטוז (סוכר החלב) אשר נמצא במחסור אצל כ- 75% מהאוכלוסייה בישראל. פרוקטוז (סוכר הפירות), אשר נמצא בפירות רבים, ירקות, דבש. סיבים הנמצאים בקטניות (שעועית / אפונה / חומוס / פול / עדשים), בכרוב וכרובית, בצל ושום ועוד.

במצב של עודף גזים ניכר, מומלץ מאוד לנהל רישום מזון למשך כשבוע ולבחון את כמות הפחמימות מהסוגים שנמנו בתפריט. סמנו את כל מוצרי החלב (כולל שוקולד חלב), סמנו ירקות , פירות וקטניות שנאכלו במהלך השבוע, ואז תדעו  אם ומה להפחית מהתפריט. לאחר מכן, איכלו במשך שבוע מזון דל בפחמימות ובסיבים הללו ובידקו אם יש שיפור במצבכם. בהצלחה!

הפוסט נפיחות בבטן הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

ההפרעות בתפקוד המעי יכולות להיות מסיבות רבות  (שינוי בחיידקי המעי, שינוי בפירוק המזון וכד׳) ואלה נוטים להגיב מצויין לשינויים תזונתיים ספציפיים. 

חשוב מאוד לנסות ולהבין את הסיבה לבעיה ולהיעזר בשינויים התזונתיים כדי להרגיע ולווסת את פעילות המעי. מנסיוני, ברוב הגדול של המקרים יש הקלה רבה עד היעלמות התסמינים בזמן קצר יחסית.

הפוסט הפרעות בתפקוד המעי הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

כתוצאה מכך, מטופלים מנסים לשנות את אכילתם ולהימנע ממרכיבי מזון שונים באופן לא סביר, ולעיתים גורמים לעצמם תת תזונה בשל אכילה לא מאוזנת לאורך זמן. מזונות רבים דווחו כמשפיעים על התבטאות התסמונת. בינהם: מוצרי חלב, דגנים, פירות, ירקות וביצים. מאחר ומזונות אלה הם הבסיס לתזונה נכונה, מניעתם מהתפריט לאורך זמן, משפיע לרעה על המצב התזונתי של המטופל.

ישנן מספר גישות תזונתיות לטיפול בתסמונת המעי הרגיז:

הגישות השונות מתחשבות ברגישות יתר של מערכת העיכול, תנועתיות המעי, תסיסה של מרכיבי מזון, יצירת גזים מרובים. מעבר לתוכן המזון, קיימת חשיבות רבה לאופן האכילה. התסמינים הרבים, גורמים לאדם להפחית את המזון במהלך היום ואז לאכול ארוחה גדולה מאוד בשל הרעב שהצטבר.

השאלה שחוזרת ונשאלת ע”י רבים מהמטופלים היא, איך אני יכול לעזור לעצמי??? (מאחר ולרפואה הקונבנציונלית אין מענה מלא לטיפול בתופעה). אפרט מספר טיפים שעשויים להקל על התבטאות התסמונת.

1. אכילה של כמויות גדולות של מזון מזיקה וגוררת התבטאות לא נעימה של מערכת העיכול.  לכן חשוב לאכול כל 2-3 שעות, ארוחות קטנות.

2. בעומס הרב בו חיים אנשים, אני שומעת על כך שלא מתפנים לאכול! מנסים לדלג על ארוחות או לאכול במהירות כדי לא לבזבז זמן. חשוב לציין שאכילה איטית ורגועה ולעיסה יסודית של המזון הם חשובים מאוד. ככול שהמזון לעוס טוב יותר, העיכול והספיגה יהיו קלים יותר. הלעיסה היא החלק הראשון של תהליך העיכול, במהלכה מופרשים אנזימי עיכול בלוע והמזון מתחיל להתפרק. דילוג על שלב זה, אצל אנשים הסובלים מקושי בעיכול, הינו משמעותי מאוד.

3. מומלץ מאוד להימנע מאכילה בשעות הערב המאוחרות.  בשעות אלה, כמות אנזימי העיכול המופרשים קטנה באופן משמעותי, דבר שיעכב את עיכול המזון ויגרום לתופעות לא נעימות במשך הלילה ושעות הבוקר.

4. ישנם 8 מרכיבי מזון עיקריים המשפיעים על התבטאות התסמונת. לקטוז, סוכרים, קפאין, אלכוהול, שומן, עמילנים עמידים, פחמימות תוססות, גלוטן. לכל אחד מהמרכיבים יש אופן התבטאות שונה במקצת. בדוק מה אתה אוכל ואיך אתה מרגיש באמצעות רישום יומיומי במחברת. כדאי לרשום כל מה שנאכל וכיצד הגיבה מערכת העיכול באותו יום. בדרך זו תוכלו לגלות מה מבין הגורמים, משפיע במידה רבה על התנהגות המעי.

5. מומלץ להימנע משתיה בזמן הארוחה. הכנסת כמות ניכרת של מים או משקה אחר לגוף, בשילוב עם המזון הנאכל, יוצרת 2 בעיות. האחת היא עומס יתר על הקיבה (שהקיבה מלאה מידי היא יוצרת לחץ על כל האיברים הפנימיים) ושנית, דילול אנזימי העיכול האחראים על פרוק יסודי של המזון.

לסיכום, חשוב לדעת שניתן להקל ברוב המקרים על התבטאות  המעי הרגיש וללמוד לחיות עימו בדו קיום. הבנה של התהליכים הנגרמים במערכת העיכול בתסמונת זו, תעזור למטופלים לאכול נכון יותר ובהגיון, ולשמור על מצב תזונתי מאוזן יותר תוך אכילה מגוונת.

הפוסט תסמונת המעי הרגיז הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

מידי פעם, אנו נתקלים במחקרים חדשים המספרים על השפעות הקפה. יתרונותיו, חסרונותיו, כמה קפה מומלץ לשתות ביום, כמה קפאין יש במשקה כזה או אחר, האם בתה יש יותר או פחות קפאין מבקפה וכדומה. העובדה הפחות מוכרת היא שהגוף יכול לפתח תגובה שלילית לקפאין בדמוי אלרגיה או רגישות, ושהשפעותין של תגובות אלה יכולות להיות קשות מאוד. הסיבה העיקרית לחשיבות הנושא היא שההשפעות של הקפאין הן לא רק על הגוף אלה גם על הנפש!
להלן מפורטים 20 תסמינים שונים הקשורים באלרגיה או רגישות לקפאין.

1. בעיות עור: אקזמה, פריחה, אקנה, גרוד קשה.
2. כאבי ראש ומיגרנות
3. התקפי חרדה ואי שקט.
4. קושי בריכוז
5. נפיחות בלשון, בבלוטות הלימפה ובגרון.
6. שינויים בדופק, דופק מואץ.
7. עצבנות, כעס, ירידה ניכרת במצב הרוח
8. תשישות
9. בחילה
10. רעידות קשות
11. כאבים בחזה
12. דכאון
13. תחושת נימול בידיים, רגליים ובפנים.
14. כאבי שרירים
15. לחץ בחזה וקוצר נשימה.
16. הזיות
17. תסמינים דמויי שפעת
18. הפרעות ראייה
19. הזעה קרה
20. בצקת בעפעפיים.

הסיבה הנפוצה להתעוררות רגישות לקפאין היא שימוש יתר בחומר. נמצא שחשיפה ארוכת טווח למשקאות המכילים קפאין בכמות גדולה, מעלה את הסבירות להופעת חלק מהתסמינים המופיעים. בכמות מתונה של קפאין, הגוף מגיב לרוב בשיפור ניכר במצב הרוח, בריכוז, ערנות וחיוניות. עודף קפאין מביא לשינוי כימי בגוף אשר גורם לתגובה הפוכה. מצב זה עדיין אינו נחשב אלרגיה או רגישות, אך בהחלט צריך להדליק נורה אדומה.

במצבים של רגישות או אלרגיה, הקפאין מתנהג בגוף כמו רעל, שלאחר עיכולו הוא משפיע על התאים בגוף ותאי העצב בפרט ובתגובה לכך הגוף משחרר חומרים כימיים (דופמין, סרוטונין, אדרנלין) הגורמים לתגובה סותרת. אנשים הסובלים מאלרגיה קשה לקפאין עלולים לסבול מהזיות, מאניה, התנהגות תזזיתית ועוד תגובות נפשיות הדומות מאוד למחלות נפש.

מסיבה זו, אלרגיה לקפאין מאובחנת לעיתים בטעות כדכאון, הפרעה כפייתית (OCD), סכיזופרניה, הפרעה בי- פולארית ומאניה – דיפרסיה, ואינה מטופלת כהלכה. הקפאין מוכר כמרכיב המעורר בקפה, אך נמצא גם במשקאות קלים, משקאות אנרגיה, תה, קקאו, שוקולד ואף קפה נטול קפאין. למרות שקפה נטול קפאין מכיל פחות קפאין, נותר בו מספיק קפאין כדי לגרום להופעת אלרגיה. הסובלים מאלרגיה לקפאין, חייבים להימנע לחלוטין מחשיפה לחומר מחשש לתגובה גופנית קיצונית שבמקרים מסויימים עלולה לסכן חיים.

הפוסט רגישות לקפאין הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

פירות טריים, בעיקר בעונתם, נחשבים למזון בריא, דל שומן ולא מעובד. מסיבות אלה, האמונה הרווחת היא שהם בריאים לכולם. וכל המרבה, הרי זה משובח. מסתבר שלא כך הדבר… פירות יכולים לגרום לחלק מהאוכלוסייה לכאבי בטן קשים, גזים, שילשולים ואי נוחות בבטן, ואף לדכאון. פרוקטוז נקשר לא מעט גם להשמנת יתר ורמות LDL וטריגליצרידים גבוהות מן הרגיל. תת ספיגה של פרוקטוז הינה הפרעת עיכול נפוצה אשר משפיעה על כ-30% מהאוכלוסייה במדינות המערב, ישנן השערות ששכיחות התופעה במדינות אסיה נמוכה יותר אך עדיין יחסית גבוהה, עד כ-10%. פרוקטוז הוא חד סוכר הקרוי גם סוכר פירות, המהווה מרכיב תזונה עיקרי במזון המערבי. מקורותיו העיקריים: דבש (מכיל 40% פרוקטוז), פירות עץ , ענבים ומלון, ירקות שורש ובעיקר בצל. ישנן הערכות שכמחצית מאוכלוסיית העולם אינה מסוגלת לעכל בצורה טובה למעלה מ 25 גר’ פרוקטוז ביום. חוסר עיכול של הפרוקטוז אינו מאפשר את ספיגתו במעי הדק. הפרוקטוז מגיע למעי הגס ושם מתפרק על ידי חיידקי המעיים ויוצר גזים רבים. הפרוקטוז במעי הגס משנה את סוגי החיידקים הגדלים במעי ומשנה את הספיגה של חלבונים מסויימים אשר ככול הנראה גורמים להפחתת הסרוטונין בדם ולדכאון (בעיקר בנשים צעירות).

הסיבה לקושי בספיגת הפרוקטוז אינה ברורה ומשתנה מאדם לאדם. אדם המגלה קושי בספיגת פרוקטוז, ימצא בניסוי וטעיה מהי הרמה המתקבלת בגופו. הפרוקטוז נמצא בעיקר בפירות אך גם בירקות, נמצא במוצרים המכילים סוכר פשוט (סוכרוז) ובסורביטול (ממתיק הנפוץ במוצרים לחולי סוכרת). ההמלצה במצבים של חשד לרגישות לפרוקטוז, היא לעשות בדיקת נשיפה (ניתן לעשות דרך קופות החולים). תוצאות הבדיקה יהוו מדד מהיימן על מידת הבעיה במידה והיא קיימת.

קיימת אי סבילות תורשתית לפרוקטוז, המתגלה בינקות. שכיחותה 1/25000 לידות באירופה. הגורם לבעיה הוא ליקוי מולד באנזים האחראי על עיבוד הפרוקטוז בכבד. המחסור מחייב הימנעות מוחלטת מפרוקטוז, סוכרוז וסורביטול. לעומת זאת, חלק גדול יותר מהאוכלוסייה סובל מאי סבילות תזונתית לפרוקטוז. אי סבילות זו אינה מחייבת הימנעות מוחלטת אלא רק הפחתה משמעותית בכמות הפרוקטוז במזון.

פירות עשירים בפרוקטוז:
תפוחים, אגסים, מנגו, אפונה, אבטיח, פירות משומרים במיץ, דבש, סירופ תירס, מיץ פירות, פירות יבשים.

פירות דלים בפרוקטוז:
בננות, אוכמניות, ענבים, קיווי מלון, לימון, מנדרינה,תפוז, פסיפלורה, תות שדה, פטל, סירופ מייפל.

במידה והתגלתה אי סבילות בפרוקטוז, חשוב להימנע גם ממזונות עשירים בפרוקטנים. פרוקטנים הם מולקולות המורכבות ממספר חלקיקי פרוקטוז ולכן מגיבים באופן דומה.
פרוקטנים נמצאים בכמות גדולה: בשעועית, גרגרי חומוס, עדשים, סלק, כרוב אספרגוס, ברוקולי, שום, אפונה, בצל, חיטה, שיפון, אבטיח ואפרסקים.

הגבלת המזון בפרוקטוז ובפרוקטן מקשה במידה ניכרת על תכנון המזון ודורשתשינויים בתפריט היומי בעיקר בארץ. לאורך זמן עלולים להתפתח חסרים משמעותיים בכמות הויטמינים והמינרלים המגיעים לגוף. כמות הסיבים התזונתיים משפיעה גם היא על העיכול ועל הבריאות הכללית. מסיבות אלה, במידה וקיים חשד לאי סבילות לפרוקטוז, מומלץ מאוד להתייעץ עם תזונאי מומחה בתחום.

הפוסט רגישות לפירות הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

בדיקת שתן לגילוי מיקוטוקסינים (רעלנים  של עובש ופטריות)

מיקוטוקסינים הם מהרעלנים המסוכנים ביותר בסביבתנו. מיקוטוקסינים הם מטבוליטים (תוצרים) של עובשים אשר יכולים להיות סביבנו (במבנים / רכבים / במזון). החשיפה העיקרית למיקוטוקסינים היא דרך המזון ובשאיפה מהאויר.

פטריות ועובשים יכולים לגדול כמעט על כל משטח, בעיקר במקומות חמים ולחים. פטריות אלה משחררים רעלניים לסביבה הגורמים לתסמינים רבים ומחלות כרוניות שונות.

בבדיקת השתן ניתן לבדוק הימצאות של 11 סוגי מיקוטוקסינים (רעלנים)  המגיעים מכ- 40 סוגים של פטריות נפוצות. במידה והוכח שקיים זיהום בגוף של עובשים או מיקוטוקסינים, ניתן לעזור במידה רבה באמצעות תזונה מתאימה ותוספי מזון.

הפוסט בדיקות רגישות ואלרגיה לעובש הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

במצבים כאלה, כדאי לבדוק את חיידקי המעיים בבדיקות צואה. ראשית, כדאי לעשות בדיקת צואה דרך רופא המשפחה או רופא הגסטרו, כדי לשלול הימצאות חיידקים מזיקים. במצב שלא נמצאו חיידקים כאלה, ישנה אפשרות לעשות בדיקת צואה רחבה יותר הבודקת לעומק את הרכב חיידקי המעי, וכוללת עשרות רבות של פרמטרים (חיידקים פתוגנים, טפילים, מדדי דלקת, מדדי עיכול, ועוד).

בדיקה זו, מומלצת מאוד במצבים שההפרעות התפקודיות נמשכות לאורך זמן ללא פתרון, ואיכות החיים ירודה.

הבנת הסיבה להפרעות התפקודיות יכולה להיות תלויה במספר רב של משתנים (הרכב חידקים, המצאות אמבות או פרזיטים אחרים, מחסורים אנזימתיים המעידים על קושי בפרוק מזון ועד…)  מנסיוני הרב בשימוש בבדיקות אלה, הבנת הבעיה או שלילתה עוזרת מאוד בפתרון.

הפוסט בדיקות לחיידקים במעי הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

גלוטן  נחשד כגורם לתופעות גופניות שליליות באופנים רבים. התופעה המשמעותית ביותר היא צליאק. במצב זה מתפתחת מחלה אוטואימונית המתווכת באמצעות גלוטן וגורמת לכשל בתפקוד המעי הדק, המשנה את המבנה שלו וגורר חוסר ספיגה של מזון ועוד תופעות רבות אחרות ( כגון: אפטות חוזרות בפה, פריחה אופיינית, קושי בריכוז, עייפות מרובה, אקזמות עוריות ועוד). מלבד צליאק, ישנן תגובות נוספות לגלוטן כגון אלרגיה, רגישות /ואי סבילות.

אחד האתגרים המשמעותיים הוא לבדוק אם קיימת תגובה שלילית לגלוטן כאשר נשלל צליאק. בדיקת דם לצליאק ניתן לעשות דרך רופא משפחה בכל קופת חולים, אך כדי לשלול תגובה שלילית לגלוטן שאינה צליאק, חשוב להיעזר בבדיקות אחרות.

כמו כן, ניתן לבדוק בדיקות DNA לצליאק, כלומר, לוודא מראש אם קיים פוטנציאל למחלת הצליאק. פוטנציאל זה יכול להביא (או לא) להתבטאות המחלה בכל שלב בחיים.

הפוסט בדיקות לצליאק / לרגישות / אלרגיה לגלוטן הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

בדיקת דם לנוגדנים אלו למזון תוכל לחשוף קיום נוגדנים ספציפיים למזונות שנבדקו ובתנאי שהייתה אליהם חשיפה בתקופה שלקראת הבדיקה.

אלימינציה (הימנעות) מהמזונות להם נמצאו נוגדנים ברמה גבוהה למשך מספר חודשים, יכולה לעזור במקרים רבים של תגובות שליליות ולא מזוהות למזון כגון: בעיות עור, שינויים במצבי רוח, הפרעות במערכת העיכול, עייפות לא מוסברת, כאבי ראש, ליחה, שיעול ממושך, עודף משקל ועוד.

ניתן לעשות בדיקת דם עצמית לבדיקת רגישות למזון. כמות המרכיבים  הנבדקת יכולה להשתנות  87-240 סוגי מזון. הבדיקה מתבצעת באמצעות דקירה באצבע והוצאת דם על גבי נייר ספיגה מיוחד. הבדיקה נשלחת למעבדה באירופה ושם  נבדקת באמצעות מכשור מתקדם ומדויק. תוצאות הבדיקה מגיעות תוך 2-3 שבועות. על פי התוצאות ניתנות הנחיות תזונתיות מדויקות. כבר אחרי 2-3 שבועות, ניתן לחוש בשיפור ניכר בחלק גדול מהמקרים.

הפוסט בדיקות רגישות למזון הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

למזון המתווכות ע״י מערכת החיסון, הנקראות תגובות מושהות מסוג 2, 3, 4, מתווכות בין השאר באמצעות נוגדני Igg. ההערכות מדברות על כך ש 90 אחוז מהתגובות השליליות למזון  המתווכות באמצעות מערכת החיסון, אינן מתווכות ע״י נוגדני האלרגיה הטיפוסיים מסוג IgE.

בדיקת דם לנוגדנים אלו למזון תוכל לחשוף קיום נוגדנים ספציפיים למזונות שנבדקו ובתנאי שהייתה אליהם חשיפה בתקופה שלקראת הבדיקה.אלימינציה של המזונות להם נמצאו נוגדנים ברמה גבוהה למשך 3-4 חודשים, יכולה לעזור במקרים רבים של תגובות שליליות ולא מזוהות כגון: בעיות עור, מצבי רוח, הפרעות במע העיכול, עייפות לא מוסברת, כאבי ראש, שליחה, שיעול ממושך, עודף משקל ועוד.

ניתן לעשות את הבדיקה לכמות מרכיבים  משתנה. 87-240 סוגי מזון.הבדיקה מתבצעת באמצעות דקירה באצבע והוצאת דם על גבי נייר ספיגה מיוחד. 

הבדיקה נשלחת למעבדה ושם  נבדקת באמצעות מכשור מתקדם ומדוייק. תוצאות הבדיקה מגיעות תוך 2-3 שבועות. על פי התוצאות ניתנות הנחיות מדויקות מבחינה תזונתית.

הפוסט בדיקות רגישות למזון הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

מהי רגישות לגלוטן ומה ההבדל בינה לבין מחלת הצליאק?

הגלוטן הוא החלבון העיקרי המצוי בחיטה, שעורה ושיפון (גם בדגנים מלאים וגם במזוקקים). זהו החלבון האחראי לצמיגותו של הבצק ולמרקם המאפים המיוצרים מדגנים אלה.

רגישות לגלוטן יכולה להתקיים במגוון רחב של רמות המייצרות אי נוחות וסבל באורח החיים של האדם הרגיש לגלוטן. חשוב להבחין כי מחלת הצליאק (בעברית: דָגֶנֶת / כרסת), היא אינה סוג של רגישות לגלוטן, כי אם אי-סבילות לגלוטן, אשר לא מאפשרת לאדם הסובל ממנה לצרוך שום מוצר שיש בו גלוטן כלל. כאשר חולה צליאק אוכל מזון שמכיל גלוטן,  נוצרת תגובה חיסונית שמזיקה למעי הדק. כתוצאה מכך, המזון אינו מתעכל כראוי ונגרמת אי-ספיגה. מלבד תסמינים כמו שלשול, גזים כלואים בבטן ונפיחות בבטן, אי-ספיגה גורמת גם לתת-תזונה ולאנמיה ועלולה בסופו של דבר להוביל למספר מחלות אוטואימוניות נוספות. המחלה עלולה גם להעלות את הסיכון לסרטן, וללא טיפול, מגבירה את הסיכון למוות בטרם עת.

מחלת הצליאק יכולה להופיע בכל גיל, מילדות ועד בגרות, אולם, במקרים רבים החולים מאובחנים רק אחרי שנים של תסמינים. מהירות האבחון משתנה ממקום למקום בעולם, בהתאם לרמת המודעות למחלה. השכיחות הגבוהה ביותר של המחלה נרשמה בקרב תושבי צפון אירופה, ואילו הנמוכה ביותר בקרב אנשים ממוצא אפרו-אמריקאי ואסיאתי.

את מחלת הצליאק ניתן לאתר באמצעות בדיקות דם מתאימות אליהן ניתן לקבל הפנייה מרופא המשפחה. יחד עם זאת, חשוב לזכור, כי תוצאה שלילית של בדיקות הדם אינה מלמדת כי אין רגישות לגלוטן. היא מעידה כי הנבדק אינו סובל מצליאק, אך בהחלט יכולות להתקיים רמות של רגישות לגלוטן, שלא באות לידי ביטוי בבדיקות הדם.

מכיוון שאחד הגורמים למחלת הצליאק הוא גנטי, אם יש לך קרובי משפחה שחולים בצליאק, הנך משתייך לקבוצת הסיכון. כמו כן, היום ידוע שנשים נוטות ללקות במחלה יותר מגברים, וסבורים כי עשויה להיות השפעה גם לנטיות תרבותיות ומיקום גיאוגרפי.

הפוסט בדיקות צואה הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.