לרוב בני האדם  יש כמות מסויימת של גזים במערכת העיכול. כמות  של עד ליטר 1 גזים במערכת היא כמות תקינה ולא יוצרת לחץ , כאב או אי נוחות אחרת במעי. הגזים נוטים להתפזר ב – 4 דרכים. דרך ראשונה, הגזים נספגים דרך דופן המעי לדם ובהמשך מופרשים מהגוף דרך הנשימה. הם יכולים לצאת מהגוף דרך פי הטבעת), בצורה שקטה או רועשת, עם או ללא שליטה. יכולים להיות מופרשים בשיהוקים דרך הפה ויכולים לשמש את החיידקים במעי הגס.

האפשרות הנוספת היא שהם לוחצים על דפנות מערכת העיכול ממש כמו ניפוח בלון, ומכאיבים. ישנם בני אדם רבים הסובלים מגזים  רבים במערכת העיכול. כמות הגזים יכולה להגיע אף ל- 20 ליטר ביום כתוצאה מחשיפה למזונות מסויימים שאינם מתעכלים. הגזים יכולים להתנועע בתוך המעי הגס ולגרור צורך / שחרור בנפיחות. במקרים אחרים הגזים יכולים להיות בחלק העליון של מערכת העיכול ולגרום לגרפסים, ולאי נוחות במעלה הגרון (אזור הוושט). במקרה זה הם משתחררים דרך הפה ונוצרת הקלה בלחץ ובאי נוחות בחזה.

יחד עם זאת ישנם מצבים שקורים לכולנו לעיתים, של גזים שכלואים במעי, לוחצים על כל האיברים הפנימיים וגורמים לכאב ואי נוחות רבים. מיקום הגזים אינו בשליטה שלנו. לעיתים הגזים, שהם תוצרי הפרוק של חידקי המעיים, (הפולטים גזים שונים תוך כדי פרוק של מרכיבי מזון במעי הגס), נמצאים במקום כלוא בין שאריות מזון.

גזים כלואים בבטן

המיקום הזה אינו מאפשר שחרור קל של הגזים, כי הם נמצאים עמוק בתוך המעי. במצב כזה, צנורות המעי תופחים ונעשים רחבים יותר ולוחצים על שאר האיברים בחלל הבטן. המצב מאוד לא נוח, כואב, ויכול ללחוץ לכיוונים שונים, אפילו על  אזור החזה והלב. ישנם מספר דרכים בהם נוכל לעזור לעצמנו במצב לא נוח זה.

ראשית חשוב לזכור: אם אתם סובלים מהרבה גזים, זה אומר שחלק משמעותי מהמזון שאתם אוכלים, אינו מתעכל במעי. אם כבר הגענו למצב זה, חשוב לנסות לבודד את מרכיבי המזון הנאכלים כדי להבין את הקושי בעיכול ומה גורם לו. ברגע שמפסיקים לאכול את המזון שאינו מתעדל, תחול הקלה רבה מאוד בתחושת הבטן והלחץ מהגזים יוקל במידה ניכרת.

עד שנדע מהו הגורם העיקרי להפרע בתפקוד המעי, מצורפות מספר טכניקות שיגרמו להקלה.

1. לקחת כדורים נגד גזים, אשר גורמים לפרוק בועות הגז תוך זמן קצר (קרבוקל, גזים X)
2. לשכב על הגב ולכופף ככול האפשר את הברכיים לחזה. להחזיק את הרגליים ולהתנדנד מעט מצד לצד.
   התנוחה מייצרת תנועתיות במעי ומקלה על שחרור הגזים הכלואים.
3. להכין חליטת תה עם הרבה עלי מנטה או זרעי שומר / קימל. לשתות לפחות ליטר מהחליטה.

לאחר ההקלה, חשוב לבדוק מהו מרכיב המזון שאינו מתעכל במעי, ובמידת הצורך להתייעץ עם איש מקצוע בתחום.

הפוסט גזים כלואים בבטן הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

השאלה הנשאלת היא האם קיים קשר בין המזון המערבי אליו אנחנו נחשפים משפיע על ביטוי התופעה.

כבר עשרות שנים שנבדקת ההיפותיזה : האם תוספי מזון גורמים להיפראקטיביות בילדים.  רוב המחקרים שעסקו בנושא, לא מצאו עדות חד משמעית לקשר בין הדברים, ועם זאת, קשה לפסול מחקרים מצויינים שהוכיחו את ההשפעה התזונתית המיטיבה על התופעה.

נמצאו מספר גורמים תזונתיים שכדאי לקחת בחשבון כשמתמודדים עם ADHD

1. במחקר גדול שפורסם בשנת 2017, נמצא שילדים הסובלים מ – ADHD, סובלים בסבירות גבוהה יותר מאלרגיות למזון ובכלל.
2. נמצא קשר בין ילדים עם עודף משקל ו- ADHD – ללא כל קשר לטיפול התרופתי. נמצא שנערות ונשים עם ADHD הן בסיכון כפול לעודף משקל בהשוואה לנשים ללא הפרעה זו.
3. צריכת סוכר מעלה את רמת האנרגיה לטווח הקצר ומייצרת אי שקט והיפראקטיביות מוגברת.
4. קפאין במזון (כולל במשקאות אנרגיה, שייקים, ממתקי ם המכילים קקאו, שוקולדים וכד’… ממריץ אף הוא וגורם להחמרת התופעה.
5. מחקר פסיכיאטרי גדול שפורסם כבר בשנת 2007, הראה שצבעי מאכל מלאכותיים וסודיום בנזואט (חומר משמר שכיח מאוד בתעשיית המזון), משפיעים באופן מובהק על עליה בהיפראקטיביות על ילדים בגילאי 3, וילדים בגילאי 8-9 (2 קבוצות שנבדקו).
6. מאחר ובמהלך השנים לא נמצאה קורלציה מלאה בין תוספי מזון לבין החמרת התופעה, מניחים שקיימים גורמים נוספים בעיקר גנטיים, שמושפעים באופן שונה מאותם חומרים במזון.

לאור הממצאים הללו, מה כדאי לנו לעשות…

1. חשוב לוודא שהילדים וגם המבוגרים נחשפים ככל הניתן למזון ביתי ולא תעשייתי. בעיקר בכל מה שקשור לצבעי מאכל.
2. חשוב להפחית באופן ניכר את כמות הסוכרים והפחמימות בתפריט. הסיבות העיקריות הן הנטיה להשמנה והעליה בהיפראקטיביות כתוצאה מסוכרים. יש לזכור שגם מיצי פירות (טבעיים), מיצים ומשקאות מתוקים, עשירים מאוד בסוכר.
3. מומלץ מאוד למנוע שימוש במוצרים המכילים קפאין. החל מקפה ותה וכלה במשקאות XL, משקאות אנרגיה בכלל, משקאות ומאכלים על בסיס קפה וקקאו, וכמובן קוקה קולה מכל הסוגים.
4. מאחר וההשפעה משתנה מאדם לאדם, מומלץ לנסות להקפיד על כל הכללים הללו למשך 3 שבועות, לרשום את תוצאות ההתנהגות הנצפים ואז להסיק מסקנות לגבי מידת התועלת האישית. תוך ימים ספורים תוכלו לחוש בהבדל ההתנהגותי במידה ויש כזה.
5. טיפול בעזרת תפריט תזונה מותאם אישית יעזור במעקב ושיפור בהפרעה

קיימים סיכויים רבים לשיפור בתסמיני ה- ADHD כתוצאה המשינוי האכילה, ובאותה הזדמנות, ישנה הזדמנות להקפדה על תזונה בריאה יותר המפחיתה את הסיכון להשמנת יתר

לייעוץ הכוונה והתאמת תרפיט תוזנה מותאם ניתן ליצור איתי קשר

הפוסט היפראקטיביות – ADHD הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

הרבה מאוד אנשים מתלוננים תכופות על נפיחות בבטן. מרגישים שהבטן שלהם נפוחה יותר או גדולה מידי בפרופורציה למה שהם אוכלים. מטופלים מספרים: ” הבטן שלי נפוחה, לא משנה מה אני אוכל. אפילו אם אני רק שותה מים”. אנשים מרגישים שבסוף היום הם לא יכולים לסגור את המכנסיים. הבגדים לוחצים עליהם ונשים מספרות שהן נראות בהריון מתקדם בשעות אחר הצהריים. אז בואו נעשה קצת סדר ונבין מה היא בעצם הנפיחות בבטן? ממה היא עלולה לנבוע? ומה אפשר לעשות כדי להקל על התופעה.

מה היא נפיחות בבטן?

יש אנשים שסובלים מבטן נפוחה, קשה , ללא גזים וללא כאבים במשך כל היום. מצב זה יכול להתאים לבעיות שונות אך בעיקר להשמנה בטנית. אצל גברים, ונשים בגיל השלישי, מתפתחת השמנה בטנית כזו שיכולה להגרם מהשמנה בלבד. אנחנו נתייחס יותר לתופעות בהן מופיעה בטן נפוחה, כואבת ולא רגועה בחלק משעות היום. בדרך כלל הנפיחות מופיעה משעות הצהריים והלאה ופחות נפוצה בשעות הבוקר המוקדמות לאחר הקימה.

הנפיחות המופיעה קשורה  ברובה לכמות הגזים המיוצרים במערכת העיכול. לכולנו יש גזים במערכת העיכול. גזים הנוצרים כתוצאה מפעילות של חיידקים במעי הגס המפרקים את המזון המגיע.כמות הגזים התקינה היא 0.5-1.5 ליטר גז ליום, שמשתחררים באיטיות במהלך היום. הגזים הם בדרך כלל ללא ריח וכוללים חד תחמוצת הפחמן, חמצן, חנקן ומימן. יחד עם זאת, ישנם מצבים בהם כמות הגזים שהחיידקים מייצרים גדלה מאוד ויכולה להגיע לליטרים רבים של גז ביום. מצב זה גורם לנפיחות קשה מאוד בבטן, לחץ וכאב, חוסר שליטה ביציאת הגזים וכדומה.

לעיתים נוצרים מחסורים באנזימי עיכול שתפקידם לפרק את המזון המגיע למערכת העיכול. במצב כזה, המזון עובר במעי ולא מעוכל דיו. במעי הגס הוא פוגש את החיידקים ה”טובים” החיים שם מפרקים את שארויות המזון ופולטים בו זמנית שאריות גזים. התהליך הזה קורה תוך מספר שעות מהאכילה וגובר בהדרגה במשך היום.

אז מהם המזונות שמתקשים להתפרק וגורמים ליצירת גזים? מסתבר שהמזונות הללו הם ברובם סוגים של פחמימות וסיבים שאינם מתעכלים כהלכה כגון: לקטוז (סוכר החלב) אשר נמצא במחסור אצל כ- 75% מהאוכלוסייה בישראל. פרוקטוז (סוכר הפירות), אשר נמצא בפירות רבים, ירקות, דבש. סיבים הנמצאים בקטניות (שעועית / אפונה / חומוס / פול / עדשים), בכרוב וכרובית, בצל ושום ועוד. התאמה של תפריט תזונתי מאוזן תסייע בטיפול בבעיה.

במצב של עודף גזים ניכר, מומלץ מאוד לפנות לייעוץ ולנהל רישום מזון למשך כשבוע ולבחון את כמות הפחמימות מהסוגים שנמנו בתפריט. סמנו את כל מוצרי החלב (כולל שוקולד חלב), סמנו ירקות , פירות וקטניות שנאכלו במהלך השבוע, ואז תדעו  אם ומה להפחית מהתפריט. לאחר מכן, איכלו במשך שבוע מזון דל בפחמימות ובסיבים הללו ובידקו אם יש שיפור במצבכם. בהצלחה!

הפוסט נפיחות בבטן הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

הפרעות בתפקוד מערכת העיכול או functional disorders הן מונח המתאר מצבים שבהם קיימת הפרעה בתפקוד המעי שאינה נובעת ממחלה מבנית או דלקתית. הפרעות בתפקוד המעי יכולות להתבטא בדרכים שונות ולגרום לאי נוחות משמעותית ולפגיעה באיכות החיים. במקרים רבים, המעי מגיב בצורה שונה מהרגיל ללא סיבה ברורה, מה שמוביל לתסמינים כמו שינויים ביציאות (במרקם או בתדירות), רעשים בבטן, גזים מרובים, שיהוקים (גרפסים), כאבי בטן ולחץ בטני, תחושת מלאות יתר לאחר ארוחה קלה, תחושת תנועתיות יתר במעי, נפיחות והרגשה שהמזון אינו מתעכל כראוי. למרות שהתסמינים אינם נובעים ממחלה ספציפית, הם יכולים להשפיע באופן משמעותי על חיי היומיום.

בשלב הראשון, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי, כדי לשלול מחלות אורגניות או מצבים רפואיים מורכבים אחרים. במקרים רבים, לאחר הבדיקות מתברר שאין מחלה מאובחנת, אך הסימפטומים נמשכים, ולעיתים אף מחמירים. מצב זה מאפיין רבים הסובלים מהפרעות בתפקוד המעי, אשר ממשיכים לחפש פתרונות לשיפור הרגשתם.

הגורמים להפרעות בתפקוד המעי אינם תמיד חד-משמעיים, אך קיימים מספר מנגנונים אפשריים שיכולים להוביל להופעת התסמינים. בין הסיבות הנפוצות ניתן למנות שינויים בהרכב חיידקי המעי, ירידה באיכות פירוק המזון, תגובות לרכיבי תזונה מסוימים, הפרעות בתנועתיות המעי, מתח נפשי ושינויים הורמונליים. תהליכים אלו עשויים להשפיע על תפקוד מערכת העיכול ולגרום לתחושת אי נוחות ממושכת.

החדשות הטובות הן שבמרבית המקרים ניתן להקל על הסימפטומים ואף לשפר את המצב באופן משמעותי בעזרת תזונה מותאמת אישית. התאמות תזונתיות, אשר מבוססות על זיהוי המזונות הגורמים לתגובה שלילית בגוף, מסייעות בהרגעת פעילות המעי ובהפחתת אי הנוחות. התאמה אישית של התפריט מתבצעת תוך התייחסות לתגובות הגוף ולמאפייניו הייחודיים של כל אדם. מחקרים וניסיון קליני מצביעים על כך ששינוי תזונתי מדויק יכול להפחית משמעותית את תסמיני הפרעות בתפקוד המעי ואף להביא לשיפור כללי במערכת העיכול.

חשוב להבין שאין פתרון אחיד שמתאים לכולם, ולכן מומלץ לבצע אבחון פרטני ולהתאים את התזונה בצורה מדויקת. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי על מנת לבנות תוכנית תזונתית המותאמת אישית למצב הבריאותי ולמאפיינים האישיים. ברוב המקרים, ניתן להגיע להקלה משמעותית בפרק זמן קצר יחסית, מה שמשפר את איכות החיים ומאפשר ניהול אורח חיים תקין ונוח יותר.

הפוסט הפרעות בתפקוד המעי הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

כתוצאה מכך, מטופלים מנסים לשנות את אכילתם ולהימנע ממרכיבי מזון שונים באופן לא סביר, ולעיתים גורמים לעצמם תת תזונה בשל אכילה לא מאוזנת לאורך זמן. מזונות רבים דווחו כמשפיעים על התבטאות התסמונת. בינהם: מוצרי חלב, דגנים, פירות, ירקות וביצים. מאחר ומזונות אלה הם הבסיס לתזונה נכונה, מניעתם מהתפריט לאורך זמן, משפיע לרעה על המצב התזונתי של המטופל.

ישנן מספר גישות תזונתיות לטיפול בתסמונת המעי הרגיז:

הגישות השונות מתחשבות ברגישות יתר של מערכת העיכול, תנועתיות המעי, תסיסה של מרכיבי מזון, יצירת גזים מרובים. מעבר לתוכן המזון, קיימת חשיבות רבה לאופן האכילה. התסמינים הרבים, גורמים לאדם להפחית את המזון במהלך היום ואז לאכול ארוחה גדולה מאוד בשל הרעב שהצטבר.

השאלה שחוזרת ונשאלת ע”י רבים מהמטופלים היא, איך אני יכול לעזור לעצמי??? (מאחר ולרפואה הקונבנציונלית אין מענה מלא לטיפול בתופעה). אפרט מספר טיפים שעשויים להקל על התבטאות התסמונת.

1. אכילה של כמויות גדולות של מזון מזיקה וגוררת התבטאות לא נעימה של מערכת העיכול.  לכן חשוב לאכול כל 2-3 שעות, ארוחות קטנות.

2. בעומס הרב בו חיים אנשים, אני שומעת על כך שלא מתפנים לאכול! מנסים לדלג על ארוחות או לאכול במהירות כדי לא לבזבז זמן. חשוב לציין שאכילה איטית ורגועה ולעיסה יסודית של המזון הם חשובים מאוד. ככול שהמזון לעוס טוב יותר, העיכול והספיגה יהיו קלים יותר. הלעיסה היא החלק הראשון של תהליך העיכול, במהלכה מופרשים אנזימי עיכול בלוע והמזון מתחיל להתפרק. דילוג על שלב זה, אצל אנשים הסובלים מקושי בעיכול, הינו משמעותי מאוד.

3. מומלץ מאוד להימנע מאכילה בשעות הערב המאוחרות.  בשעות אלה, כמות אנזימי העיכול המופרשים קטנה באופן משמעותי, דבר שיעכב את עיכול המזון ויגרום לתופעות לא נעימות במשך הלילה ושעות הבוקר.

4. ישנם 8 מרכיבי מזון עיקריים המשפיעים על התבטאות התסמונת. לקטוז, סוכרים, קפאין, אלכוהול, שומן, עמילנים עמידים, פחמימות תוססות, גלוטן. לכל אחד מהמרכיבים יש אופן התבטאות שונה במקצת. בדוק מה אתה אוכל ואיך אתה מרגיש באמצעות רישום יומיומי במחברת. כדאי לרשום כל מה שנאכל וכיצד הגיבה מערכת העיכול באותו יום. בדרך זו תוכלו לגלות מה מבין הגורמים, משפיע במידה רבה על התנהגות המעי.

5. מומלץ להימנע משתיה בזמן הארוחה. הכנסת כמות ניכרת של מים או משקה אחר לגוף, בשילוב עם המזון הנאכל, יוצרת 2 בעיות. האחת היא עומס יתר על הקיבה (שהקיבה מלאה מידי היא יוצרת לחץ על כל האיברים הפנימיים) ושנית, דילול אנזימי העיכול האחראים על פרוק יסודי של המזון.

לסיכום, חשוב לדעת שניתן להקל ברוב המקרים על התבטאות  המעי הרגיש וללמוד לחיות עימו בדו קיום. הבנה של התהליכים הנגרמים במערכת העיכול בתסמונת זו, תעזור למטופלים לאכול נכון יותר ובהגיון, ולשמור על מצב תזונתי מאוזן יותר תוך אכילה מגוונת.

הפוסט תסמונת המעי הרגיז הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

מדי פעם, אנו נתקלים במחקרים חדשים המספרים על השפעות הקפה – יתרונותיו, חסרונותיו, כמה קפה מומלץ לשתות ביום, כמה קפאין יש במשקה כזה או אחר, האם בתה יש יותר או פחות קפאין מקפה, ועוד. העובדה הפחות מוכרת היא שהגוף יכול לפתח תגובה שלילית לקפאין בדמות אלרגיה או רגישות לקפאין, והשפעותיה של תגובות אלו יכולות להיות קשות מאוד.

הסיבה העיקרית לחשיבות הנושא היא שההשפעות של רגישות לקפאין אינן רק על הגוף אלא גם על הנפש. במקרים רבים, אנשים אינם מודעים לכך שהתסמינים שהם חווים קשורים דווקא לקפאין, מה שמוביל להחמרה במצבם הבריאותי והנפשי.

להלן 20 תסמינים שונים הקשורים באלרגיה או רגישות לקפאין:

1. בעיות עור: אקזמה, פריחה, אקנה, גרד קשה.
2. כאבי ראש ומיגרנות.
3. התקפי חרדה ואי שקט.
4. קושי בריכוז.
5. נפיחות בלשון, בבלוטות הלימפה ובגרון.
6. שינויים בדופק, דופק מואץ.

1. עצבנות, כעס, ירידה ניכרת במצב הרוח.
2. תשישות.
3. בחילה.
4. רעידות קשות.
5. כאבים בחזה.
6. דיכאון.
7. תחושת נימול בידיים, רגליים ובפנים.
8. כאבי שרירים.
9. לחץ בחזה וקוצר נשימה.
10. הזיות.
11. תסמינים דמויי שפעת.
12. הפרעות ראייה.
13. הזעה קרה.
14. בצקת בעפעפיים.

כיצד מתפתחת רגישות לקפאין?

הסיבה הנפוצה ביותר להתפתחות רגישות לקפאין היא שימוש יתר. נמצא כי חשיפה ארוכת טווח למשקאות המכילים קפאין בכמות גבוהה מעלה את הסבירות להופעת חלק מהתסמינים.

בכמות מתונה, קפאין לרוב תורם לשיפור מצב הרוח, הריכוז, הערנות והחיוניות. אולם, כאשר הצריכה מוגזמת, חלים בגוף שינויים כימיים העלולים לגרום לתגובה הפוכה, הכוללת עייפות, עצבנות ואפילו דיכאון. מצב זה אמנם אינו נחשב בהכרח לאלרגיה או רגישות לקפאין, אך בהחלט מהווה סימן אזהרה.

רגישות לקפאין והשפעתה על מערכת העצבים

במקרים של רגישות לקפאין, הגוף מזהה את החומר כרעל ומשחרר חומרים כימיים כגון דופמין, סרוטונין ואדרנלין בתגובה להשפעתו. תהליך זה עלול לגרום לרגישות יתר של מערכת העצבים, מה שמוביל לתסמינים כמו התקפי חרדה, רעד, דפיקות לב מהירות ואף מצבים קיצוניים יותר כגון הזיות והתנהגות תזזיתית.

אנשים הסובלים מאלרגיה חמורה או רגישות לקפאין עלולים לחוות תגובות המזכירות מחלות נפש, כגון דיכאון קליני, הפרעה כפייתית (OCD), סכיזופרניה, הפרעה בי-פולארית ומאניה-דיפרסיה. מסיבה זו, רגישות למזון, ובפרט רגישות לקפאין, עלולה להיות מאובחנת בטעות כבעיה נפשית, ולא לקבל את הטיפול המתאים.

איפה מסתתר הקפאין?

קפאין אינו נמצא רק בקפה, אלא גם במשקאות קלים, משקאות אנרגיה, תה, קקאו, שוקולד ואפילו בקפה נטול קפאין. למרות שקפה נטול קפאין מכיל פחות קפאין, הוא עדיין עשוי לגרום לרגישות לקפאין אצל אנשים הסובלים מהתופעה.

אנשים המאובחנים עם אלרגיה או רגישות לקפאין צריכים להימנע לחלוטין מצריכתו, מחשש לתגובה גופנית קיצונית שעלולה לסכן חיים. אם מופיעים תסמינים מתמשכים או חשד לרגישות לקפאין, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי לצורך אבחון והדרכה תזונתית מתאימה.

הפוסט רגישות לקפאין הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

האם פירות בריאים? מסתבר שלא לכולם!

פירות טריים, בעיקר בעונתם, נחשבים למזון בריא, דל שומן ולא מעובד. מסיבות אלה, האמונה הרווחת היא שהם בריאים לכולם. וכל המרבה, הרי זה משובח. מסתבר שלא כך הדבר… פירות יכולים לגרום לחלק מהאוכלוסייה לכאבי בטן קשים, גזים, שילשולים ואי נוחות בבטן, ואף לדכאון. רגישות לפירות עלולה לגרום לתסמינים שונים במערכת העיכול ואף להשפיע על הבריאות הכללית. פרוקטוז נקשר לא מעט גם להשמנת יתר ורמות LDL וטריגליצרידים גבוהות מן הרגיל. תת ספיגה של פרוקטוז הינה הפרעת עיכול נפוצה אשר משפיעה על כ-30% מהאוכלוסייה במדינות המערב, ישנן השערות ששכיחות התופעה במדינות אסיה נמוכה יותר אך עדיין יחסית גבוהה, עד כ-10%. פרוקטוז הוא חד סוכר הקרוי גם סוכר פירות, המהווה מרכיב תזונה עיקרי במזון המערבי. מקורותיו העיקריים: דבש (מכיל 40% פרוקטוז), פירות עץ, ענבים ומלון, ירקות שורש ובעיקר בצל. ישנן הערכות שכמחצית מאוכלוסיית העולם אינה מסוגלת לעכל בצורה טובה למעלה מ-25 גר' פרוקטוז ביום. חוסר עיכול של הפרוקטוז אינו מאפשר את ספיגתו במעי הדק. הפרוקטוז מגיע למעי הגס ושם מתפרק על ידי חיידקי המעיים ויוצר גזים רבים. הפרוקטוז במעי הגס משנה את סוגי החיידקים הגדלים במעי ומשנה את הספיגה של חלבונים מסוימים אשר ככל הנראה גורמים להפחתת הסרוטונין בדם ולדיכאון (בעיקר בנשים צעירות).

רגישות לפירות

הסיבה לקושי בספיגת הפרוקטוז אינה ברורה ומשתנה מאדם לאדם. אדם המגלה קושי בספיגת פרוקטוז, ימצא בניסוי וטעיה מהי הרמה המתקבלת בגופו. רגישות לפירות יכולה להתבטא בתסמינים מגוונים, החל מאי נוחות קלה ועד לתגובות חריפות במערכת העיכול. הפרוקטוז נמצא בעיקר בפירות אך גם בירקות, נמצא במוצרים המכילים סוכר פשוט (סוכרוז) ובסורביטול (ממתיק הנפוץ במוצרים לחולי סוכרת). ההמלצה במצבים של חשד לרגישות לפרוקטוז היא לעשות בדיקת נשיפה (ניתן לעשות דרך קופות החולים). תוצאות הבדיקה יהוו מדד מהימן על מידת הבעיה במידה והיא קיימת.

קיימת אי סבילות תורשתית לפרוקטוז, המתגלה בינקות. שכיחותה 1/25000 לידות באירופה. הגורם לבעיה הוא ליקוי מולד באנזים האחראי על עיבוד הפרוקטוז בכבד. המחסור מחייב הימנעות מוחלטת מפרוקטוז, סוכרוז וסורביטול. לעומת זאת, חלק גדול יותר מהאוכלוסייה סובל מאי סבילות תזונתית לפרוקטוז. רגישות לפירות זו אינה מחייבת הימנעות מוחלטת אלא רק הפחתה משמעותית בכמות הפרוקטוז במזון.

פירות עשירים בפרוקטוז:

תפוחים, אגסים, מנגו, אפונה, אבטיח, פירות משומרים במיץ, דבש, סירופ תירס, מיץ פירות, פירות יבשים.

פירות דלים בפרוקטוז:

בננות, אוכמניות, ענבים, קיווי, מלון, לימון, מנדרינה, תפוז, פסיפלורה, תות שדה, פטל, סירופ מייפל.

במידה והתגלתה אי סבילות לפרוקטוז, חשוב להימנע גם ממזונות עשירים בפרוקטנים. פרוקטנים הם מולקולות המורכבות ממספר חלקיקי פרוקטוז ולכן מגיבים באופן דומה. רגישות לפירות יכולה לכלול גם תגובה לפרוקטנים, מה שמחייב התייחסות רחבה יותר בתכנון התזונה.

פרוקטנים נמצאים בכמות גדולה: בשעועית, גרגרי חומוס, עדשים, סלק, כרוב, אספרגוס, ברוקולי, שום, אפונה, בצל, חיטה, שיפון, אבטיח ואפרסקים.

הגבלת המזון בפרוקטוז ובפרוקטנים מקשה במידה ניכרת על תכנון המזון ודורשת שינויים בתפריט היומי, בעיקר בארץ. לאורך זמן עלולים להתפתח חסרים משמעותיים בכמות הוויטמינים והמינרלים המגיעים לגוף. כמות הסיבים התזונתיים משפיעה גם היא על העיכול ועל הבריאות הכללית. מסיבות אלה, במידה וקיים חשד לרגישות לפירות או לפרוקטוז, מומלץ מאוד להתייעץ עם תזונאי מומחה בתחום.

הפוסט רגישות לפירות הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

בדיקת דם לאלרגיה לעובש

בדיקת הדם לאלרגיה לעובש מיועדת לזיהוי נוגדנים מסוג IgE הקשורים לעובשים הנפוצים ביותר. הבדיקה מאפשרת אבחון אלרגיה ל-12 סוגי עובש הנחשבים לשכיחים ביותר בסביבה. בדיקה זו מספקת מידע חשוב על תגובת מערכת החיסון לעובש, ועוזרת להבין האם החשיפה אליו היא הגורם לתסמינים הלא מוסברים.

בדיקת שתן לגילוי מיקוטוקסינים (רעלנים של עובש ופטריות)

מיקוטוקסינים הם רעלנים הנחשבים לאחד הגורמים המסוכנים ביותר בסביבה שלנו. מדובר בתוצרי לוואי של פטריות ועובשים, הנפוצים במבנים לחים, במזון ובאוויר. חשיפה ממושכת למיקוטוקסינים עלולה להשפיע לרעה על מערכת החיסון, לגרום לרגישויות שונות, ולהוביל להתפתחות מחלות כרוניות הקשורות במערכת הנשימה והעיכול.

פטריות ועובשים יכולים לגדול כמעט על כל משטח, בעיקר באזורים חמים ולחים, ומשחררים רעלנים הגורמים לתסמינים רבים כגון קשיי נשימה, פריחות בעור, חולשה, עייפות כרונית ואף בעיות נוירולוגיות.

בדיקת השתן מאפשרת לבדוק הימצאות של 11 סוגי מיקוטוקסינים שמקורם בכ-40 סוגי פטריות נפוצות. במידה והבדיקה מצביעה על קיום זיהום בגוף של עובשים או מיקוטוקסינים, ניתן להקל על המצב באמצעות תזונה מתאימה, ניקוי הגוף מרעלים ושימוש בתוספי תזונה.

חשוב להבין כי התמודדות עם אלרגיה לעובש דורשת גישה כוללת הכוללת זיהוי מקורות החשיפה, שינוי סביבתי, וטיפול מתאים במערכת החיסון. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי לצורך אבחון מקיף והתאמת תוכנית טיפול אישית להפחתת התסמינים ולשיפור איכות החיים.

הפוסט בדיקות רגישות ואלרגיה לעובש הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

במקרים רבים, אנשים סובלים מתסמינים חוזרים של מערכת העיכול, כגון נפיחות, כאבי בטן, שינויים ביציאות, שלשולים או עצירות, מבלי שתימצא לכך סיבה רפואית ברורה. לאחר בדיקות רפואיות מקיפות אצל רופא גסטרו, כאשר לא מתגלה מחלה מבנית או דלקתית, ניתנת לרוב אבחנה כללית של מעי רגיז או הפרעה תפקודית של מערכת העיכול. במצבים כאלה, המטופלים נאלצים ללמוד לחיות עם אי הנוחות ללא פתרון ממשי.

בדיקות לחיידקים במעי – כלי חשוב לאבחון בעיות עיכול

במקרים בהם לא נמצאה מחלה ברורה, מומלץ לבצע בדיקות לחיידקים במעי באמצעות בדיקות צואה מתקדמות, המסייעות בזיהוי חיידקים פתוגנים, חוסר איזון בחיידקי המעי, נוכחות טפילים, אמבות או מזהמים אחרים.

השלב הראשון בתהליך הוא ביצוע בדיקת צואה בסיסית דרך רופא המשפחה או רופא הגסטרו. בדיקה זו נועדה לשלול הימצאות חיידקים מזיקים, טפילים או מזהמים אחרים אשר עלולים לגרום לתסמיני מערכת העיכול.

במקרים בהם הבדיקה הרגילה אינה מזהה גורם ברור לבעיה, ניתן לבצע בדיקות לחיידקים במעי ברמה רחבה ומפורטת יותר. בדיקות אלו נחשבות למתקדמות ומדויקות, וכוללות ניתוח מקיף של הרכב חיידקי המעי ומדדים נוספים, כגון:
חיידקים פתוגנים שעלולים לפגוע בתפקוד מערכת העיכול
טפילים ואמבות הגורמים לתסמינים ממושכים
מדדי דלקת המעידים על פעילות חריגה במעי
מדדי עיכול וספיגה המסייעים להבין האם קיימת בעיה בפירוק המזון

מתי כדאי לבצע בדיקות לחיידקים במעי?

בדיקות אלו מומלצות במיוחד במקרים בהם תסמיני העיכול נמשכים לאורך זמן, משפיעים על איכות החיים, ואינם מגיבים לשינויים תזונתיים או טיפול רפואי רגיל. חוסר איזון בחיידקי המעי (דיסביוזה) עלול לגרום לתופעות כמו גזים, נפיחות, שלשולים כרוניים, חולשה, ירידה בספיגת רכיבים תזונתיים ועוד.

איך בדיקות לחיידקים במעי יכולות לעזור?

הבנת הרכב החיידקים במעי יכולה להוות מפתח משמעותי למציאת פתרון לבעיות במערכת העיכול. בעזרת בדיקות אלו ניתן לזהות האם יש עודף או חוסר בחיידקים מסוימים, לבדוק נוכחות מזהמים ולתכנן טיפול מותאם אישית שיכול לכלול תזונה מותאמת, פרוביוטיקה או טיפולים נוספים.

מניסיוני הרב בעבודה עם בדיקות אלו, מציאת הגורם לבעיה או שלילתו עשויה להוביל לשיפור משמעותי באיכות החיים, להפחית תסמינים ולסייע בטיפול יעיל יותר למערכת העיכול.

אם קיימת תסמונת מעי רגיז, כאבי בטן כרוניים או תסמינים בלתי מוסברים, כדאי לשקול ביצוע בדיקות לחיידקים במעי כדי לקבל תמונה מלאה ולמצוא את הדרך הנכונה לטיפול והקלה.

הפוסט בדיקות לחיידקים במעי הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

גלוטן הוא החלבון העיקרי בדגנים כמו חיטה, שעורה, שיפון, כוסמין ושיבולת שועל. עבור אנשים מסוימים, צריכת גלוטן עלולה להוביל לתגובות גופניות שליליות, הנעות בין צליאק, אלרגיה לגלוטן, רגישות לגלוטן ואי סבילות.

המצב המשמעותי ביותר הוא מחלת הצליאק, שהיא מחלה אוטואימונית שבה חשיפה לגלוטן גורמת לנזק במעי הדק. נזק זה מוביל לפגיעה בספיגת רכיבים תזונתיים ועלול לגרום לתסמינים כגון:
אפטות חוזרות בפה
פריחות בעור (דרמטיטיס הרפטיפורמיס)
עייפות כרונית וקושי בריכוז
כאבי בטן, שלשולים או עצירות
חוסרים תזונתיים ואובדן משקל

עם זאת, ישנם אנשים החווים תסמינים דומים למרות שאינם סובלים מצליאק. במקרים אלה, ייתכן שהם סובלים מאלרגיה לגלוטן או רגישות שאינה צליאק (NCGS – Non-Celiac Gluten Sensitivity).

בדיקות לצליאק – כיצד ניתן לאבחן?

האבחון הראשוני של צליאק נעשה באמצעות בדיקות דם לצליאק, הזמינות דרך רופא המשפחה או גסטרואנטרולוג. בדיקות אלו מחפשות נוגדנים ספציפיים, כמו tTG-IgA או EMA-IgA, אשר מופיעים בתגובה לחשיפה לגלוטן. במקרים שבהם מתקבלות תוצאות גבוליות או חיוביות, ייתכן שיומלץ על ביופסיית מעי דק, הנחשבת לבדיקה המאבחנת הרשמית לצליאק.

בדיקות לרגישות ולתגובות שאינן צליאק

אם נשלל צליאק, אך עדיין קיימת תגובה שלילית לגלוטן, ניתן לבצע בדיקות נוספות:
בדיקות רגישות לגלוטן – בדיקות דם מתקדמות שיכולות לזהות תגובות חיסוניות שאינן קשורות לצליאק.
בדיקות אלרגיה לגלוטן – במקרים של אלרגיה לגלוטן, התגובה עשויה להיות חריפה ולכלול נפיחות, קשיי נשימה, פריחות בעור ואפילו אנפילקסיס. אבחון מתבצע לרוב דרך בדיקות IgE הקשורות לאלרגיות למזון.
בדיקות DNA לצליאק – בדיקות גנטיות הבודקות האם קיימים גנים הקשורים לצליאק, כמו HLA-DQ2 ו-HLA-DQ8. אם הגנים הללו אינם קיימים, הסיכוי לאבחון צליאק נמוך מאוד.

מתי כדאי לבצע בדיקות לצליאק או רגישות לגלוטן?

כאשר יש תסמינים מתמשכים לאחר צריכת גלוטן
כאשר יש היסטוריה משפחתית של צליאק או מחלות אוטואימוניות
כאשר נשלל צליאק, אך עדיין יש חשד לרגישות או אלרגיה לגלוטן
כאשר יש חוסרים תזונתיים בלתי מוסברים

בדיקות לצליאק, רגישות ואלרגיה לגלוטן מסייעות באבחון מדויק ובהתאמת אורח חיים תזונתי נכון, שיכול לשפר משמעותית את איכות החיים ולהפחית תסמינים לא נעימים.

הפוסט בדיקות לצליאק / לרגישות / אלרגיה לגלוטן הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

בדיקות רגישות למזון מאפשרות לאתר נוגדנים ספציפיים למזונות שונים ולזהות האם הגוף מפתח תגובה חיסונית כלפיהם. כאשר ישנה חשיפה למזון מסוים, מערכת החיסון עשויה לייצר נוגדנים כנגדו, מה שעלול להוביל להופעת תסמינים שונים. אלימינציה של מזונות שנמצאו עם רמות נוגדנים גבוהות לתקופה של 3-4 חודשים יכולה לסייע בהפחתת תסמינים רבים כמו בעיות עור, הפרעות עיכול, עייפות לא מוסברת, כאבי ראש, גודש בדרכי הנשימה, שיעול ממושך, שינויים במצבי רוח ועוד

בדיקות רגישות למזון מתבצעות באמצעות בדיקת דם פשוטה שבה נבדקים נוגדנים למגוון רחב של מזונות. קיימות בדיקות המתמקדות ב-87 סוגי מזון ואחרות הבודקות עד 240 סוגים שונים. הדגימה נלקחת באמצעות דקירה באצבע והדם נספג על גבי נייר מיוחד לצורך בדיקה מעמיקה במעבדה.

תוצאות הבדיקה מתקבלות תוך 2-3 שבועות ומאפשרות קבלת תמונה ברורה של המזונות שעלולים לגרום לתגובות שליליות בגוף. בהתאם לממצאים ניתן להתאים תזונה אישית ולבצע שינויים הדרגתיים שיכולים לשפר משמעותית את ההרגשה הכללית ולהפחית תסמינים הקשורים לרגישות למזון

הפוסט בדיקות רגישות למזון הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

אמנם צמד המילים האלו הפך לפופולרי בשנים האחרונות, ועמו הגיעו דיאטות רבות ללא גלוטן שאומצו על ידי רבים בארץ ובעולם, גם מבלי שיהיו רגישים, ועדיין – לפני שממהרים לאמץ תזונה מגבילה, חשוב להבין את הנושא לעומק. מומלץ לקרוא לפני שרצים לסופרמרקט להחליף את תכולת המטבח לנטולת גלוטן

מהי רגישות לגלוטן ומה ההבדל בינה לבין מחלת הצליאק?

הגלוטן הוא החלבון העיקרי המצוי בחיטה, שעורה ושיפון (גם בדגנים מלאים וגם במזוקקים). זהו החלבון האחראי לצמיגותו של הבצק ולמרקם המאפים המיוצרים מדגנים אלה.

רגישות לגלוטן יכולה להתקיים במגוון רחב של רמות המייצרות אי נוחות וסבל באורח החיים של האדם הרגיש לגלוטן. חשוב להבחין כי מחלת הצליאק (בעברית: דָגֶנֶת / כרסת), היא אינה סוג של רגישות לגלוטן, כי אם אי-סבילות לגלוטן, אשר לא מאפשרת לאדם הסובל ממנה לצרוך שום מוצר שיש בו גלוטן כלל. כאשר חולה צליאק אוכל מזון שמכיל גלוטן,  נוצרת תגובה חיסונית שמזיקה למעי הדק. כתוצאה מכך, המזון אינו מתעכל כראוי ונגרמת אי-ספיגה. מלבד תסמינים כמו שלשול, גזים כלואים בבטן ונפיחות בבטן, אי-ספיגה גורמת גם לתת-תזונה ולאנמיה ועלולה בסופו של דבר להוביל למספר מחלות אוטואימוניות נוספות. המחלה עלולה גם להעלות את הסיכון לסרטן, וללא טיפול, מגבירה את הסיכון למוות בטרם עת.

איך ניתן לאבחן רגישות לגלוטן או צליאק?

מחלת הצליאק יכולה להופיע בכל גיל, מילדות ועד בגרות, אולם, במקרים רבים החולים מאובחנים רק אחרי שנים של תסמינים. מהירות האבחון משתנה ממקום למקום בעולם, בהתאם לרמת המודעות למחלה. השכיחות הגבוהה ביותר של המחלה נרשמה בקרב תושבי צפון אירופה, ואילו הנמוכה ביותר בקרב אנשים ממוצא אפרו-אמריקאי ואסיאתי

את מחלת הצליאק ניתן לאתר באמצעות בדיקות דם מתאימות אליהן ניתן לקבל הפנייה מרופא המשפחה. יחד עם זאת, חשוב לזכור, כי תוצאה שלילית של בדיקות הדם אינה מלמדת כי אין רגישות לגלוטן. היא מעידה כי הנבדק אינו סובל מצליאק, אך בהחלט יכולות להתקיים רמות של רגישות לגלוטן, שלא באות לידי ביטוי בבדיקות הדם

במקרים בהם קיימים תסמינים ממושכים הקשורים למערכת העיכול, ניתן לבצע גם בדיקות צואה. בדיקות אלו מסייעות בהבנת מצב המעי ויכולות לעזור בזיהוי גורמים נוספים המשפיעים על העיכול, כולל שינויים בהרכב החיידקים במעי, דלקות או חוסרים תזונתיים הנגרמים על ידי צריכת גלוטן. בדיקות צואה יכולות להיות כלי משלים משמעותי כאשר אין אבחנה חד-משמעית מבדיקות הדם

מי נמצא בסיכון גבוה יותר?

מכיוון שאחד הגורמים למחלת הצליאק הוא גנטי, אם יש לך קרובי משפחה שחולים בצליאק, הנך משתייך לקבוצת הסיכון. כמו כן, היום ידוע שנשים נוטות ללקות במחלה יותר מגברים, וסבורים כי עשויה להיות השפעה גם לנטיות תרבותיות ומיקום גיאוגרפי

במידה וקיימים תסמינים מתמשכים ללא אבחנה ברורה, מומלץ לשקול ביצוע בדיקות צואה יחד עם בדיקות דם לצליאק, על מנת לקבל תמונה רחבה ומדויקת יותר של המצב הבריאותי

הפוסט בדיקות צואה הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.