מדי פעם, אנו נתקלים במחקרים חדשים המספרים על השפעות הקפה – יתרונותיו, חסרונותיו, כמה קפה מומלץ לשתות ביום, כמה קפאין יש במשקה כזה או אחר, האם בתה יש יותר או פחות קפאין מקפה, ועוד. העובדה הפחות מוכרת היא שהגוף יכול לפתח תגובה שלילית לקפאין בדמות אלרגיה או רגישות לקפאין, והשפעותיה של תגובות אלו יכולות להיות קשות מאוד.

הסיבה העיקרית לחשיבות הנושא היא שההשפעות של רגישות לקפאין אינן רק על הגוף אלא גם על הנפש. במקרים רבים, אנשים אינם מודעים לכך שהתסמינים שהם חווים קשורים דווקא לקפאין, מה שמוביל להחמרה במצבם הבריאותי והנפשי.

להלן 20 תסמינים שונים הקשורים באלרגיה או רגישות לקפאין:

1. בעיות עור: אקזמה, פריחה, אקנה, גרד קשה.
2. כאבי ראש ומיגרנות.
3. התקפי חרדה ואי שקט.
4. קושי בריכוז.
5. נפיחות בלשון, בבלוטות הלימפה ובגרון.
6. שינויים בדופק, דופק מואץ.

1. עצבנות, כעס, ירידה ניכרת במצב הרוח.
2. תשישות.
3. בחילה.
4. רעידות קשות.
5. כאבים בחזה.
6. דיכאון.
7. תחושת נימול בידיים, רגליים ובפנים.
8. כאבי שרירים.
9. לחץ בחזה וקוצר נשימה.
10. הזיות.
11. תסמינים דמויי שפעת.
12. הפרעות ראייה.
13. הזעה קרה.
14. בצקת בעפעפיים.

כיצד מתפתחת רגישות לקפאין?

הסיבה הנפוצה ביותר להתפתחות רגישות לקפאין היא שימוש יתר. נמצא כי חשיפה ארוכת טווח למשקאות המכילים קפאין בכמות גבוהה מעלה את הסבירות להופעת חלק מהתסמינים.

בכמות מתונה, קפאין לרוב תורם לשיפור מצב הרוח, הריכוז, הערנות והחיוניות. אולם, כאשר הצריכה מוגזמת, חלים בגוף שינויים כימיים העלולים לגרום לתגובה הפוכה, הכוללת עייפות, עצבנות ואפילו דיכאון. מצב זה אמנם אינו נחשב בהכרח לאלרגיה או רגישות לקפאין, אך בהחלט מהווה סימן אזהרה.

רגישות לקפאין והשפעתה על מערכת העצבים

במקרים של רגישות לקפאין, הגוף מזהה את החומר כרעל ומשחרר חומרים כימיים כגון דופמין, סרוטונין ואדרנלין בתגובה להשפעתו. תהליך זה עלול לגרום לרגישות יתר של מערכת העצבים, מה שמוביל לתסמינים כמו התקפי חרדה, רעד, דפיקות לב מהירות ואף מצבים קיצוניים יותר כגון הזיות והתנהגות תזזיתית.

אנשים הסובלים מאלרגיה חמורה או רגישות לקפאין עלולים לחוות תגובות המזכירות מחלות נפש, כגון דיכאון קליני, הפרעה כפייתית (OCD), סכיזופרניה, הפרעה בי-פולארית ומאניה-דיפרסיה. מסיבה זו, רגישות למזון, ובפרט רגישות לקפאין, עלולה להיות מאובחנת בטעות כבעיה נפשית, ולא לקבל את הטיפול המתאים.

איפה מסתתר הקפאין?

קפאין אינו נמצא רק בקפה, אלא גם במשקאות קלים, משקאות אנרגיה, תה, קקאו, שוקולד ואפילו בקפה נטול קפאין. למרות שקפה נטול קפאין מכיל פחות קפאין, הוא עדיין עשוי לגרום לרגישות לקפאין אצל אנשים הסובלים מהתופעה.

אנשים המאובחנים עם אלרגיה או רגישות לקפאין צריכים להימנע לחלוטין מצריכתו, מחשש לתגובה גופנית קיצונית שעלולה לסכן חיים. אם מופיעים תסמינים מתמשכים או חשד לרגישות לקפאין, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי לצורך אבחון והדרכה תזונתית מתאימה.

הפוסט רגישות לקפאין הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

האם פירות בריאים? מסתבר שלא לכולם!

פירות טריים, בעיקר בעונתם, נחשבים למזון בריא, דל שומן ולא מעובד. מסיבות אלה, האמונה הרווחת היא שהם בריאים לכולם. וכל המרבה, הרי זה משובח. מסתבר שלא כך הדבר… פירות יכולים לגרום לחלק מהאוכלוסייה לכאבי בטן קשים, גזים, שילשולים ואי נוחות בבטן, ואף לדכאון. רגישות לפירות עלולה לגרום לתסמינים שונים במערכת העיכול ואף להשפיע על הבריאות הכללית. פרוקטוז נקשר לא מעט גם להשמנת יתר ורמות LDL וטריגליצרידים גבוהות מן הרגיל. תת ספיגה של פרוקטוז הינה הפרעת עיכול נפוצה אשר משפיעה על כ-30% מהאוכלוסייה במדינות המערב, ישנן השערות ששכיחות התופעה במדינות אסיה נמוכה יותר אך עדיין יחסית גבוהה, עד כ-10%. פרוקטוז הוא חד סוכר הקרוי גם סוכר פירות, המהווה מרכיב תזונה עיקרי במזון המערבי. מקורותיו העיקריים: דבש (מכיל 40% פרוקטוז), פירות עץ, ענבים ומלון, ירקות שורש ובעיקר בצל. ישנן הערכות שכמחצית מאוכלוסיית העולם אינה מסוגלת לעכל בצורה טובה למעלה מ-25 גר' פרוקטוז ביום. חוסר עיכול של הפרוקטוז אינו מאפשר את ספיגתו במעי הדק. הפרוקטוז מגיע למעי הגס ושם מתפרק על ידי חיידקי המעיים ויוצר גזים רבים. הפרוקטוז במעי הגס משנה את סוגי החיידקים הגדלים במעי ומשנה את הספיגה של חלבונים מסוימים אשר ככל הנראה גורמים להפחתת הסרוטונין בדם ולדיכאון (בעיקר בנשים צעירות).

רגישות לפירות

הסיבה לקושי בספיגת הפרוקטוז אינה ברורה ומשתנה מאדם לאדם. אדם המגלה קושי בספיגת פרוקטוז, ימצא בניסוי וטעיה מהי הרמה המתקבלת בגופו. רגישות לפירות יכולה להתבטא בתסמינים מגוונים, החל מאי נוחות קלה ועד לתגובות חריפות במערכת העיכול. הפרוקטוז נמצא בעיקר בפירות אך גם בירקות, נמצא במוצרים המכילים סוכר פשוט (סוכרוז) ובסורביטול (ממתיק הנפוץ במוצרים לחולי סוכרת). ההמלצה במצבים של חשד לרגישות לפרוקטוז היא לעשות בדיקת נשיפה (ניתן לעשות דרך קופות החולים). תוצאות הבדיקה יהוו מדד מהימן על מידת הבעיה במידה והיא קיימת.

קיימת אי סבילות תורשתית לפרוקטוז, המתגלה בינקות. שכיחותה 1/25000 לידות באירופה. הגורם לבעיה הוא ליקוי מולד באנזים האחראי על עיבוד הפרוקטוז בכבד. המחסור מחייב הימנעות מוחלטת מפרוקטוז, סוכרוז וסורביטול. לעומת זאת, חלק גדול יותר מהאוכלוסייה סובל מאי סבילות תזונתית לפרוקטוז. רגישות לפירות זו אינה מחייבת הימנעות מוחלטת אלא רק הפחתה משמעותית בכמות הפרוקטוז במזון.

פירות עשירים בפרוקטוז:

תפוחים, אגסים, מנגו, אפונה, אבטיח, פירות משומרים במיץ, דבש, סירופ תירס, מיץ פירות, פירות יבשים.

פירות דלים בפרוקטוז:

בננות, אוכמניות, ענבים, קיווי, מלון, לימון, מנדרינה, תפוז, פסיפלורה, תות שדה, פטל, סירופ מייפל.

במידה והתגלתה אי סבילות לפרוקטוז, חשוב להימנע גם ממזונות עשירים בפרוקטנים. פרוקטנים הם מולקולות המורכבות ממספר חלקיקי פרוקטוז ולכן מגיבים באופן דומה. רגישות לפירות יכולה לכלול גם תגובה לפרוקטנים, מה שמחייב התייחסות רחבה יותר בתכנון התזונה.

פרוקטנים נמצאים בכמות גדולה: בשעועית, גרגרי חומוס, עדשים, סלק, כרוב, אספרגוס, ברוקולי, שום, אפונה, בצל, חיטה, שיפון, אבטיח ואפרסקים.

הגבלת המזון בפרוקטוז ובפרוקטנים מקשה במידה ניכרת על תכנון המזון ודורשת שינויים בתפריט היומי, בעיקר בארץ. לאורך זמן עלולים להתפתח חסרים משמעותיים בכמות הוויטמינים והמינרלים המגיעים לגוף. כמות הסיבים התזונתיים משפיעה גם היא על העיכול ועל הבריאות הכללית. מסיבות אלה, במידה וקיים חשד לרגישות לפירות או לפרוקטוז, מומלץ מאוד להתייעץ עם תזונאי מומחה בתחום.

הפוסט רגישות לפירות הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

מהי רגישות לגלוטן ומה ההבדל בינה לבין מחלת הצליאק?

הגלוטן הוא החלבון העיקרי המצוי בחיטה, שעורה ושיפון (גם בדגנים מלאים וגם במזוקקים). זהו החלבון האחראי לצמיגותו של הבצק ולמרקם המאפים המיוצרים מדגנים אלה

רגישות לגלוטן יכולה להתקיים במגוון רחב של רמות המייצרות אי נוחות וסבל באורח החיים של האדם הרגיש לגלוטן. חשוב להבחין כי מחלת הצליאק (בעברית: דָגֶנֶת / כרסת), היא אינה סוג של רגישות לגלוטן, כי אם אי-סבילות לגלוטן, אשר לא מאפשרת לאדם הסובל ממנה לצרוך שום מוצר שיש בו גלוטן כלל. כאשר חולה צליאק אוכל מזון שמכיל גלוטן,  נוצרת תגובה חיסונית שמזיקה למעי הדק. כתוצאה מכך, המזון אינו מתעכל כראוי ונגרמת אי-ספיגה. מלבד תסמינים כמו שלשול, גזים כלואים בבטן ונפיחות בבטן, אי-ספיגה גורמת גם לתת-תזונה ולאנמיה ועלולה בסופו של דבר להוביל למספר מחלות אוטואימוניות נוספות. המחלה עלולה גם להעלות את הסיכון לסרטן, וללא טיפול, מגבירה את הסיכון למוות בטרם עת.

מחלת הצליאק יכולה להופיע בכל גיל, מילדות ועד בגרות, אולם, במקרים רבים החולים מאובחנים רק אחרי שנים של תסמינים. מהירות האבחון משתנה ממקום למקום בעולם, בהתאם לרמת המודעות למחלה. השכיחות הגבוהה ביותר של המחלה נרשמה בקרב תושבי צפון אירופה, ואילו הנמוכה ביותר בקרב אנשים ממוצא אפרו-אמריקאי ואסיאתי.

את מחלת הצליאק ניתן לאתר באמצעות בדיקות דם מתאימות אליהן ניתן לקבל הפנייה מרופא המשפחה. יחד עם זאת, חשוב לזכור, כי תוצאה שלילית של בדיקות הדם אינה מלמדת כי אין רגישות לגלוטן. היא מעידה כי הנבדק אינו סובל מצליאק, אך בהחלט יכולות להתקיים רמות של רגישות לגלוטן, שלא באות לידי ביטוי בבדיקות הדם. במקרים מסוימים, ניתן להיעזר גם בבדיקות נשיפה לזיהוי רגישות אפשרית, במיוחד כאשר יש תסמינים מתמשכים הקשורים למערכת העיכול.

מכיוון שאחד הגורמים למחלת הצליאק הוא גנטי, אם יש לך קרובי משפחה שחולים בצליאק, הנך משתייך לקבוצת הסיכון. כמו כן, היום ידוע שנשים נוטות ללקות במחלה יותר מגברים, וסבורים כי עשויה להיות השפעה גם לנטיות תרבותיות ומיקום גיאוגרפי. במידה וקיים חשד לרגישות לגלוטן, בדיקות נשיפה יכולות להוות כלי עזר נוסף לאיתור גורמים אפשריים לתסמינים.

הפוסט בדיקות נשיפה הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

אמנם צמד המילים האלו הפך לפופולרי בשנים האחרונות, ועמו הגיעו דיאטות רבות ללא גלוטן שאומצו על ידי רבים בארץ ובעולם, גם מבלי שיהיו רגישים, ועדיין – לפני שממהרים לאמץ תזונה מגבילה, חשוב להבין את הנושא לעומק. מומלץ לקרוא לפני שרצים לסופרמרקט להחליף את תכולת המטבח לנטולת גלוטן

מהי רגישות לגלוטן ומה ההבדל בינה לבין מחלת הצליאק?

הגלוטן הוא החלבון העיקרי המצוי בחיטה, שעורה ושיפון (גם בדגנים מלאים וגם במזוקקים). זהו החלבון האחראי לצמיגותו של הבצק ולמרקם המאפים המיוצרים מדגנים אלה.

רגישות לגלוטן יכולה להתקיים במגוון רחב של רמות המייצרות אי נוחות וסבל באורח החיים של האדם הרגיש לגלוטן. חשוב להבחין כי מחלת הצליאק (בעברית: דָגֶנֶת / כרסת), היא אינה סוג של רגישות לגלוטן, כי אם אי-סבילות לגלוטן, אשר לא מאפשרת לאדם הסובל ממנה לצרוך שום מוצר שיש בו גלוטן כלל. כאשר חולה צליאק אוכל מזון שמכיל גלוטן,  נוצרת תגובה חיסונית שמזיקה למעי הדק. כתוצאה מכך, המזון אינו מתעכל כראוי ונגרמת אי-ספיגה. מלבד תסמינים כמו שלשול, גזים כלואים בבטן ונפיחות בבטן, אי-ספיגה גורמת גם לתת-תזונה ולאנמיה ועלולה בסופו של דבר להוביל למספר מחלות אוטואימוניות נוספות. המחלה עלולה גם להעלות את הסיכון לסרטן, וללא טיפול, מגבירה את הסיכון למוות בטרם עת.

איך ניתן לאבחן רגישות לגלוטן או צליאק?

מחלת הצליאק יכולה להופיע בכל גיל, מילדות ועד בגרות, אולם, במקרים רבים החולים מאובחנים רק אחרי שנים של תסמינים. מהירות האבחון משתנה ממקום למקום בעולם, בהתאם לרמת המודעות למחלה. השכיחות הגבוהה ביותר של המחלה נרשמה בקרב תושבי צפון אירופה, ואילו הנמוכה ביותר בקרב אנשים ממוצא אפרו-אמריקאי ואסיאתי

את מחלת הצליאק ניתן לאתר באמצעות בדיקות דם מתאימות אליהן ניתן לקבל הפנייה מרופא המשפחה. יחד עם זאת, חשוב לזכור, כי תוצאה שלילית של בדיקות הדם אינה מלמדת כי אין רגישות לגלוטן. היא מעידה כי הנבדק אינו סובל מצליאק, אך בהחלט יכולות להתקיים רמות של רגישות לגלוטן, שלא באות לידי ביטוי בבדיקות הדם

במקרים בהם קיימים תסמינים ממושכים הקשורים למערכת העיכול, ניתן לבצע גם בדיקות צואה. בדיקות אלו מסייעות בהבנת מצב המעי ויכולות לעזור בזיהוי גורמים נוספים המשפיעים על העיכול, כולל שינויים בהרכב החיידקים במעי, דלקות או חוסרים תזונתיים הנגרמים על ידי צריכת גלוטן. בדיקות צואה יכולות להיות כלי משלים משמעותי כאשר אין אבחנה חד-משמעית מבדיקות הדם

מי נמצא בסיכון גבוה יותר?

מכיוון שאחד הגורמים למחלת הצליאק הוא גנטי, אם יש לך קרובי משפחה שחולים בצליאק, הנך משתייך לקבוצת הסיכון. כמו כן, היום ידוע שנשים נוטות ללקות במחלה יותר מגברים, וסבורים כי עשויה להיות השפעה גם לנטיות תרבותיות ומיקום גיאוגרפי

במידה וקיימים תסמינים מתמשכים ללא אבחנה ברורה, מומלץ לשקול ביצוע בדיקות צואה יחד עם בדיקות דם לצליאק, על מנת לקבל תמונה רחבה ומדויקת יותר של המצב הבריאותי

הפוסט בדיקות צואה הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

מהי רגישות לגלוטן ומה ההבדל בינה לבין מחלת הצליאק?

הגלוטן הוא החלבון העיקרי המצוי בחיטה, שעורה ושיפון (גם בדגנים מלאים וגם במזוקקים). זהו החלבון האחראי לצמיגותו של הבצק ולמרקם המאפים המיוצרים מדגנים אלה.

רגישות לגלוטן יכולה להתקיים במגוון רחב של רמות המייצרות אי נוחות וסבל באורח החיים של האדם הרגיש לגלוטן. חשוב להבחין כי מחלת הצליאק (בעברית: דָגֶנֶת / כרסת), היא אינה סוג של רגישות לגלוטן, כי אם אי-סבילות לגלוטן, אשר לא מאפשרת לאדם הסובל ממנה לצרוך שום מוצר שיש בו גלוטן כלל. כאשר חולה צליאק אוכל מזון שמכיל גלוטן,  נוצרת תגובה חיסונית שמזיקה למעי הדק. כתוצאה מכך, המזון אינו מתעכל כראוי ונגרמת אי-ספיגה. מלבד תסמינים כמו שלשול, גזים כלואים בבטן ונפיחות בבטן, אי-ספיגה גורמת גם לתת-תזונה ולאנמיה ועלולה בסופו של דבר להוביל למספר מחלות אוטואימוניות נוספות. המחלה עלולה גם להעלות את הסיכון לסרטן, וללא טיפול, מגבירה את הסיכון למוות בטרם עת.

מחלת הצליאק יכולה להופיע בכל גיל, מילדות ועד בגרות, אולם, במקרים רבים החולים מאובחנים רק אחרי שנים של תסמינים. מהירות האבחון משתנה ממקום למקום בעולם, בהתאם לרמת המודעות למחלה. השכיחות הגבוהה ביותר של המחלה נרשמה בקרב תושבי צפון אירופה, ואילו הנמוכה ביותר בקרב אנשים ממוצא אפרו-אמריקאי ואסיאתי.

את מחלת הצליאק ניתן לאתר באמצעות בדיקות דם מתאימות אליהן ניתן לקבל הפנייה מרופא המשפחה. יחד עם זאת, חשוב לזכור, כי תוצאה שלילית של בדיקות הדם אינה מלמדת כי אין רגישות לגלוטן. היא מעידה כי הנבדק אינו סובל מצליאק, אך בהחלט יכולות להתקיים רמות של רגישות לגלוטן, שלא באות לידי ביטוי בבדיקות הדם.

מכיוון שאחד הגורמים למחלת הצליאק הוא גנטי, אם יש לך קרובי משפחה שחולים בצליאק, הנך משתייך לקבוצת הסיכון. כמו כן, היום ידוע שנשים נוטות ללקות במחלה יותר מגברים, וסבורים כי עשויה להיות השפעה גם לנטיות תרבותיות ומיקום גיאוגרפי.

הפוסט בדיקות דם הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

“מזונו של אדם אחד יכול להיות רעל לאדם אחר” )לוקרציוס במאה ה 1- לפנה”ס(.מחקרים מצביעים על כך ש 1/3 מהאוכלוסייה סובלת מרגישות למזון בזמן נתון ו 1/2 מהאוכלוסייה סבלה או תסבול במהלך החיים מרגישות זו.רגישות למזון היא תגובה שלילית של הגוף למזון. היא יכולה להיות זמנית או קבועה לכל החיים. תגובה זו יכולה להופיע בעיקבות מצבים גופנייםשונים אך הנפוץ הוא קושי בעיכול. במידה ונאכל מזון שהגוף אינו מצליח לעכל בגלל מחסורים באנזימי עיכול, מחלות שונות בדרכי העיכול, פגמיםמולדים במערכת העיכול, ועוד – יופיעו תופעות שליליות. תופעות אלה כוללות: כאבי בטן, גזים כלואים בבטן, נפיחות בבטן, הקאות, צרבות, אי נוחות כללית בבטן,שלשולים או עצירות ואף מחלות כרוניות קשות אחרות. רגישות למזון יכולה להתבטא גם באופנים אחרים כגון: פריחות, גירודים, אקזמות, עייפות יתר, כאבי ראש, שינויים חדים במצבי רוח, חשיבה מעורפלת ועוד.

קיים קושי ניכר באיבחון רגישויות אלה ולכן אנשים לומדים לחיות עם הכאב והאי נוחות המתלווה. יחד עם זאת קיימת כיום בדיקת דם מיוחדת לרגישות למזון. בדיקה זו, בלויווי אבחון מדוייק ושינויים תזונתיים, מביאים לרוב לשינוי עצום באיכות חייו של המטופל. ורשות התרופות האירופאית, בודקת נוכחות של נוגדנים FDA שמיובאת מאנגליה, וקיבלה את האישורים של ה FOOD DETECTIVE הבדיקה בשם בדם ל כ- 60 מרכיבי מזון נפוצים. בדיקה זו מקלה על אבחון רגישות למזון ומאתרת באופן מדוייק ואמין אם קיימות רגישויות למזון ובאיזו דרגת חומרה. הימנעות מאכילת מזון שנמצאו לו נוגדנים למשך 4-5 חודשים, גורמת לירידה ניכרת בכמות הנוגדנים ואף להעלמותם. בשלב זה ניתן לחזור ולאכול את המזון ממנו נמנענו.

רגישויות למזון מתפתחות פעמים רבות בעיקבות קיום של מחלה אחרת, בפרט מחלה אחרת במעי. חולים במחלות מעי דלקתיות )מחלת קרוהן וקוליטיס(, חולים במחלות כמו למשל תסמונת המעי הרגיז, נוטים לסבול יותר מרגישות למזון. בחלק מהמקרים, הדבר בא לידי ביטוי בהחמרת התסמינים מהם הם סובלים בדרך כלל. נמצא במחקרים ששינוי האכילה והפחתת המזונות אליהם רגישים, משפרת במידה ניכרת את מידת הכאבים ומשפרת את איכות חייו של החולה. קיימות רגישויות רבות ומגוונות. הרגישויות המוכרות ביותר הן רגישות ללקטוז )סוכר החלב(, רגישות לגלוטן )חיטה ומוצריה(, רגישות לפרוקטוז )סוכר פירות(, ביצים. קיימת רגישות לצבעי מאכל, ממתיקים מלאכותיים ועוד תוספי מזון הנמצאים במזונות מעובדים אותם אנו צורכים.

הפוסט רגישות ללקטוז הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

סובל מכאבי בטן? כאבי ראש? עייפות? יכול להיות שאתה סובל מרגישות לגלוטן

אמנם צמד המילים האלו הפך לפופולרי בשנים האחרונות, ועמו הגיעו דיאטות רבות ללא גלוטן שאומצו על ידי רבים בארץ ובעולם, גם מבלי שיהיו רגישים, ועדיין – לפני שממהרים לאמץ תזונה מגבילה– הנה פרטים שחשוב לדעת על רגישות לגלוטן ושינוי הרגלי התזונה. מומלץ לקרוא לפני שרצים לסופרמרקט להחליף את תכולת המטבח לנטולת גלוטן.

מהי רגישות לגלוטן ומה ההבדל בינה לבין מחלת הצליאק?

הגלוטן הוא החלבון העיקרי המצוי בחיטה, שעורה ושיפון (גם בדגנים מלאים וגם במזוקקים). זהו החלבון האחראי לצמיגותו של הבצק ולמרקם המאפים המיוצרים מדגנים אלה.

רגישות לגלוטן יכולה להתקיים במגוון רחב של רמות המייצרות אי נוחות וסבל באורח החיים של האדם הרגיש לגלוטן. חשוב להבחין כי מחלת הצליאק (בעברית: דָגֶנֶת / כרסת), היא אינה סוג של רגישות לגלוטן, כי אם אי-סבילות לגלוטן, אשר לא מאפשרת לאדם הסובל ממנה לצרוך שום מוצר שיש בו גלוטן כלל. כאשר חולה צליאק אוכל מזון שמכיל גלוטן,  נוצרת תגובה חיסונית שמזיקה למעי הדק. כתוצאה מכך, המזון אינו מתעכל כראוי ונגרמת אי-ספיגה. מלבד תסמינים כמו שלשול, גזים כלואים בבטן ונפיחות בבטן, אי-ספיגה גורמת גם לתת-תזונה ולאנמיה ועלולה בסופו של דבר להוביל למספר מחלות אוטואימוניות נוספות. המחלה עלולה גם להעלות את הסיכון לסרטן, וללא טיפול, מגבירה את הסיכון למוות בטרם עת.

מחלת הצליאק יכולה להופיע בכל גיל, מילדות ועד בגרות, אולם, במקרים רבים החולים מאובחנים רק אחרי שנים של תסמינים. מהירות האבחון משתנה ממקום למקום בעולם, בהתאם לרמת המודעות למחלה. השכיחות הגבוהה ביותר של המחלה נרשמה בקרב תושבי צפון אירופה, ואילו הנמוכה ביותר בקרב אנשים ממוצא אפרו-אמריקאי ואסיאתי.

את מחלת הצליאק ניתן לאתר באמצעות בדיקות דם מתאימות אליהן ניתן לקבל הפנייה מרופא המשפחה. יחד עם זאת, חשוב לזכור, כי תוצאה שלילית של בדיקות הדם אינה מלמדת כי אין רגישות לגלוטן. היא מעידה כי הנבדק אינו סובל מצליאק, אך בהחלט יכולות להתקיים רמות של רגישות לגלוטן, שלא באות לידי ביטוי בבדיקות הדם.

מכיוון שאחד הגורמים למחלת הצליאק הוא גנטי, אם יש לך קרובי משפחה שחולים בצליאק, הנך משתייך לקבוצת הסיכון. כמו כן, היום ידוע שנשים נוטות ללקות במחלה יותר מגברים, וסבורים כי עשויה להיות השפעה גם לנטיות תרבותיות ומיקום גיאוגרפי.

הפוסט רגישות לגלוטן הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.

חשוב להבדיל, באמצעות בדיקות רפואיות, בין רגישות לחלב ובין אלרגיה לחלב. אלרגיה לחלב מתייחסת לחלבון החלב. אלרגיים לחלב נדרשים להימנע לחלוטין מאכילת חלב ומוצריו – שכן צריכתו עלולה להביא אותם למצבים מסכני חיים.

מה המשמעות של רגישות לחלב?

אי סבילות ללקטוז (רגישות לחלב) היא תופעה של מחסור מולד או נרכש באנזים לקטאז, המפרק את סוכר החלב. ברחבי העולם נוטים מבוגרים רבים לפתח אי סבילות ללקטוז שגורמת להם לאי יכולת לעכל מוצרי חלב. על רחבי הגלובוס ידוע כי סינים, אינדיאנים, אסקימואים, תאילנדים ורבים נוספים אינם מייצרים את האנזים לקטאז, וכך גם רבים נוספים. כמו כן, ישנם רבים שגופם מייצר את האנזים בילדות ומפסיק לייצר אותו ככל שהם מתבגרים.

אי סבילות ללקטוז יכולה להופיע גם בעקבות מחלות שונות, בהן: קרוהן, קוליטיס, מעי רגיז ווירוסים שונים. במצבים אלו, בתום המחלה הראשונית, ניתן לרוב לשוב בהדרגה לתזונה הכוללת מוצרי חלב, תחילה דלי לקטוז ולאחר מכן רגילים.

אלרגיה לחלב היא תופעה שונה לחלוטין, שאינה נמצאת כלל על הרצף של רגישות לחלב ברמות שונות. האלרגיה לחלב היא מאוד חד משמעית בהיותה במקרים מסוימים מסכנת חיים. אלרגיה לחלב שכיחה מאוד בקרב ילדים, לעיתים היא חולפת עם השנים ולעתים נשארת לכל החיים. להרחבה בנושא ההבדלים בין אלרגיה לחלב ורגישות לחלב, לחץ כאן.

איך מאבחנים רגישות לחלב על סוגיה השונים?

אבחון רגישות לחלב מבצעים כאשר ישנם תסמינים שמעלים את החשד לרגישות כלשהי למזון. התסמינים הבולטים הם: גזים, נפיחות בבטן, כאבי בטן ושלשול. ברמות שונות של אי סבילות ללקטוז יופיעו סימפטומים אלו בעצימות שונה, החל מגזים ועד שלשולים קשים. הבדלים ברמת הלקטוז במוצרי חלב שונים יכולים להוביל לעוצמת תגובה שונה.

במידה והנך סובל מתסמינים אלו, או מחלק מהם, כדאי לבצע אבחון מדויק שילמד בדיוק מה מקור הבעיה וכיצד יש לטפל בה. אני מבצעת תהליך אבחון קצר וממוקד שבסופו אנו יודעים מהם סוגי המזונות שאליהם אתה רגיש, ואת רמת הרגישות. להרחבה בנושא שיטת האבחון לחץ כאן.

כיצד עליך לנהוג במידה והתגלתה אצלך אלרגיה לחלב או רגישות לחלב (אי סבילות ללקטוז)?

הטיפול בכל אחד מהמקרים שונה בתכלית. אלרגיה לחלב מחייבת הימנעות מוחלטת ממוצרי חלב ומרכיביו, גם בכמויות קטנות. אנשים הסובלים מאלרגיה לחלב צריכים לקרוא את תוויות המזון שעל גבי כל אחד ממוצרי המזון שהם צורכים, ולוודא כי אין בהם מרכיבים של חלב כלל (קזאין, מי גבינה, לקטוז ועוד). אם ביצעת אבחון וגילית שאתה סובל מאלרגיה לחלב, אוכל לסייע לך בהרכבת התפריט המדויק לצרכים שלך, כך שתהנה מתפריט מאוזן, בריא ומהנה.

במידה ומצאת כי הנך סובל מרגישות לחלב (אי סבילות ללקטוז), מגוון דרכי הטיפול מגוון והמלצותיי משתנות ממטופל למטופל בהתאם למצבו הגופני, תופעות הלוואי מהן הוא סובל, בדיקות הדם הנוספות שלו, רמת הרגישות שלו ללקטוז, אורח חייו ועוד.

ככלל, הסובלים מאי סבילות ללקטוז לא בהכרח נדרשים להימנע ממוצרי חלב, ההפך. חלקם נדרשים להוריד מוצרי חלב באופן חלקי – בהתייחס לכמויות ולסוגי המוצרים. חלקם נדרשים להוריד מוצרי חלב מהתפריט רק לפרקי זמן מסוימים ועוד. במידה והנך סובל מרגישות לחלב, אשמח לעזור לך בקביעת תפריט שמתאים לך ועונה על צרכי סדר היום שלך, תוך שמירה על איכות חיים ברמה גבוהה וללא סבל וכאבים. לתיאום פגישה לחץ כאן.

ד”ר אילנה דריאל, דיאטנית קלינית, אלרגיה ורגישות למזון.

אלרגיה לחלב פרה היא אחת האלרגיות השכיחות ביותר בילדים ואף במבוגרים. אלרגיה לחלב יכולה להיות מולדת או נרכשת במהלך החיים , לעיתים היא חולפת במהלך הילדות, ולעיתים היא נמשכת לאורך כל החיים. האלרגיה היא תגובה שלילית של מערכת החיסון לחלבוני החלב, אך יכולה  להיות תוצאה של מחסור מולד או נרכש, באנזים (לאקטז), המפרק את סוכר החלב. במקרה זה, היא לא נחשבת אלרגיה, אלא אי סבילות ללקטוז. ישנם מבוגרים באזורים רבים ברחבי העולם שאינם מסוגלים לעכל חלב ומוצריו מאחר ואין הם מייצרים את האנזים לקטאז האחראי לפרוק הלקטוז. (סינים, אינדיאנים, אסקימואים,  תאילנדים, מקסיקנים ועוד…)

חשוב להבין שניתן לפתח תגובה שלילית לאחד משני מרכיבים מרכזיים בחלב:  רגישות ללקטוז (סוכר החלב) או אלרגיה  לקזאין (החלבון העיקרי בחלב).
האלרגיה יכולה לבוא לידי ביטוי תוך דקות ספורות מרגע החשיפה למרכיב החלב, גם אם הוא בכמות קטנה מאוד. התסמינים האופייניים לאלרגיה הם: כאבי בטן, גזים, שלשולים מימיים, נפיחות בצקתית בשפתיים או בלוע, פריחה ועוד…  במקרים נדירים, אלרגיה לחלב יכולה להתדרדר לתגובה רב מערכתית בגוף שתביא תוך זמן קצר לאיבוד הכרה ואף מוות. במקרים של אלרגיה קשה לחלב, יש לנקוט בכול אמצעי הזהירות ולהתרחק מכל מזון שעלול להכיל חלב.

יש להבדיל בין תופעת האלרגיה לבין אי סבילות ללקטוז שמופיעה בעיקבות מחלות אחרות, וחולפת לאחר תקופה מסוימת. במצב זה, התסמינים הנפוצים הם שלשולים, גזים וכאבי בטן. מצבים של אי סבילות משנית נפוצים בעקבות מחלות מעי שונות (מחלת קרוהן, קוליטיס, תסמונת המעי הרגיז, וירוסים שונים),  במצבים אלה, לאחר שהמחלה הראשונית נרגעת, ניתן בהדרגה לחזור ולצרוך מוצרי חלב דלי לקטוז, ובהמשך לחזור לאכול מגוון רחב יותר של מוצרי חלב .

הדרך היחידה לטפל באלרגיה או ברגישות לחלב היא להימנע באופן מוחלט ממזון המכיל חלב או מרכיביו (גם אם בכמות קטנה). יש חשיבות רבה לקריאת תוויות המזון ע”ג כל מוצרי המזון בהם משתמשים, כדי לוודא שאין בהם מרכיבים של חלב (קזאין, מי גבינה, לקטוז ועוד…).

תחליפים מתאימים לחלב פרה הם: חלב סויה, חלב אורז, חלב שקדים, חלב קוקוס, חלב שיבולת שועל.

ניתן להשתמש  בתחליפים אלה  ובמוצרים  העשויים מהם, ללא הגבלה. אחת הדרכים היעילות לבדוק שמוצר אינו חלבי, היא לבדוק שכתוב עליו ” פרווה”.

הפוסט רגישות לחלב הופיע לראשונה ב-אילנה דריאל.